מי שרוצה להכיר את מקור ההשראה לסדרה "הגברים של שדרות מדיסון" מוזמן לקרוא את הרומן האמריקאי של פ. סקוט פיצ'גרלד, "גטסבי הגדול". זהו ספר שנלמד בבתי ספר התיכוניים בארה"ב ונחשב לאחד הספרים האמריקאים החשובים והמשפיעים אי פעם. לעומת זאת ספק אם האדפטציה של באז לורמן עומדת לזכות במעמד שהספר הגיע אליו. נראה שאיש הקולנוע האוסטרלי שיצר סרטים נוצצים ומצליחים כגון "רק לרקוד", "רומיאו ויוליה" ו-"מולאן רוז'" הצליח לשקם את הקריירה שלו בעזרת סרט נוצץ ועטור כוכבים אבל לא בזכות כשרונו כבמאי וירטואוזי אלא בגלל בעיקר בגלל הכוכב שלו - ליאונרדו דיקפריו שמספק הופעה סוחפת ומרגשת במיוחד.לורמן הוא במאי שבוחר את הפרויקטים שלו בקפידה והציפייה לסרטו הקודם "אוסטרליה" היתה בעוכריו. מאז 2001 וההצלחה המסחררת של "מולאן רוז'" לורמן התעסק בעיקר בתאטרון וזנח את הקולנוע. הקאמבק הכושל בשנת 2008 היה מפואר ויקר במיוחד. הוא גם ריסק לחלוטין את הקריירה של ניקול קידמן שעדיין לא הצליחה להתאושש לחלוטין מאסון הטבע שבו היא הסתבכה מעל לראש. נראה שהוא החליט ללכת על בטוח וליצור רומן רומנטי המבוסס על יצירה ספרותית קאנונית שכל נער ונערה באמריקה לומדים.
פרסומת
ואכן, בעלילת "גטסבי הגדול" יש משולש אהבה בלתי אפשרי על רקע הבדלי מעמדות בראשית המאה הקודמת. לורמן חוגג את הרומנטיקה עד סופה וסוחט אותה עד שלא נשאר ממנה דבר, אבל לצערו הספר ומסריו הרבה יותר מורכבים ועמוקים מאשר אהבתו של ג'יי לדייזי. הספר הזה הוא ניתוח לדמותו של אדם המעוניין להגשים את החלום האמריקאי ומשלם על כך מחיר כבד. הספר עוסק בחלום האמריקאי כפנטסיה שלא מסוגלת להתגשם וברקבון של החברה האמריקאית עצמה - במיוחד של המעמד הגבוה. אבל איכשהו הריקנות של החלום מתמוססת עם כל העושר הויזואלי שנשפך על המסך ואנחנו נותרים עם רומן רומנטי שגרתי לחלוטין שמסופר בצורה מרהיבת עין.הסרט מסופר מנקודת מבטו של הצעיר ניק קאראווי מבית החולים שבו הוא מאושפז. הוא מוצא את עצמו כותב על התקופה שבה בילה בניו יורק, באביב 1922. תקופה של ג'ז, אלכוהול, מסיבות, כולם רוצים להיות ברוקרים ולא מדמיינים שבעוד רגע הבורסה תתרסק ואיתה גם עובדים רבים שישימו קץ לחייהם. ניק חולם להגשים את החלום האמריקאי ושוכר קוטג' בשכנות למיליונר מסתורי וחובב מסיבות בשם ג'יי גטסבי. בדיוק מעבר למפרץ מתגוררת בת דודתו, דייזי, ובעלה המיליונר המיוחס. ניק נבלע בעולם של המיליונרים התככים, האשליות, אהבות והבגידות.
"גטסבי הגדול" לא מספק לצופים תובנות חדשות על החלום האמריקאי ושברו. הוא לא מספק לנו גם סיפור אהבה שבאמת מצליח לרגש כי יוצרו פשוט עסוק מדי בלנסות להרשים אותנו מבחינה ויזואלית. קצת עצוב לראות סרט כל כך גדול ומושקע יורד לטמיון כי פשוט התסריט שלו לא מספק שום מורכבות לעלילה הלכאורה פשוטה. זה מה שקורה כשהיוצרים רוצים ליצור מסיבה גרנדיוזית נוסח שנות ה-20 ולא לייצר מראה לתקופה שבה אנו חיים ולמאבקים שלנו במאה ה-21 ולכן הסרט הזה, על אף החדשנות במראה שלו, מיושן לחלוטין.
סרט יפה ויזואלית ומעייף.
המשחק נהדר, הצילום מצויין, הפס-קול די מוסיף לאווירה, רוב האפקטים מרשימים ומהפנטים, ההפקה ראויה לשבח והעריכה מעולה אך הדיאלוגים, התסריט והעלילה נמרחים מידי (ניתנים לקיצור של לפחות 20 דקות), לא תמיד מעניינים, לא מחדשים הרבה, נדושים, צפויים, מתישים, לעיתים חסרי פואנטה ופשוט בינוניים מאוד.
בקיצור, ממש לא חובה אך בכל זאת עדיין אפשרי לצפייה.
שם:roevגיל:2814/02/2016 21:44:06
3/10
סרט אמנותי ומושקע. אבל משעמם, כל כך משעמם.
שם:ציפגיל:3017/08/2015 21:04:28
5/10
צפיתי בסרט הזה מזמן (כשהוא יצא). העלילה מסקרנת כי נראה כאילו היא מובילה לפואנטה כלשהי, אבל הסרט רק מציג את הרוע האנושי כמו שהוא, את ההבלות, הריקנות וחוסר המשמעות. לא אוהבת סרטים מהסוג הזה. מרגיש לי שלא יצאתי עם ערך מוסף, ושלמעשה גם אני עסקתי במשך 143 הדקות הללו בהבל וריק.