מרגעיו הראשונים, כשהכביש החשוך נגלה אלינו אט, אט – בדומה לפתיחה הידועה של "כביש אבוד", סרטו האפל של דיוויד לינץ' – מאותת "פיליון", סרט הביכורים של הבמאי הארי לייטון (שזכה בפרס התסריט במסגרת קטגוריית “Un Certain Regard” בפסטיבל קאן האחרון) שממש כמו אותו במאי מנוח ואקסצנטרי, על האג'נדה שלו עומד רק דבר אחד: תשוקה. לכן, אם יצלח את החזות המתריסה והגרפית מהרגיל שלו, ימצא הצופה ב"פיליון" סרט אנושי, רגיש וקומי להפליא (על גבול הקרינג'י), שמבליט את התשוקה לאהבה שתמיד מניעה אותנו.מבוסס על ספרו של אדם מארס-ג'ונס מ-2020, "Box Hill", "פיליון" עוקב אחר קולין (הארי מלינג, הזכור כדאדלי מסרטי "הארי פוטר"), גיי צעיר, פקח תנועה צנוע ונחבא אל הכלים, שאוהב לשיר בהרכב אקפלה וגר עם אמו החולה הסופנית (לסלי שארפ) ואביו הלבבי (דאגלס הודג') – אך עדיין מרגיש בודד מתמיד. לילה אחד נכנס לחייו רוכב אופנוע מצ'ואיסטי ומאיים בשם ריי (אלכסנדר סקארסגארד, "יורשים"). קולין נמשך לעולמו המסתורי, לקבוצת הרוכבים שלו ולמערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית. הוא מוצא את עצמו מבשל ומנקה עבור ריי, ישן על השטיח בחדרו, עונד מנעול לצווארו ומתפקד כמשרתו. עכשיו עליו להבין: איפה נגמר ריי ואיפה הוא מתחיל?
פרסומת
מה שנדמה לעין בלתי מזוינת כמו סרט פסטיבלים נועז מאוד שפונה לקהל מצומצם הוא למעשה שילוב מצוין בין דרמה, מתח, הומו-ארוטיקה לא מתפשרת (בראיונות, סקארסגארד אף רמז שהתוצר המוגמר הוא למעשה הגרסה המצונזרת של הקאט המקורי), הומור וקומדיה רומנטית. כל אחד מחלקים אלו לא משתלטים על האחר ולא מרגישים מעושים; כך, סצנות המין אינן שם כאלמנט אסתטי ותו לא. לכל סצנה יש משמעות במערכת היחסים בין השניים והמעבר החד ביניהן לסצנות יומיומיות רק מדגיש את המתח והבלבול ביחסים בין קולין לריי, וביחסים כוחניים ככלל.אך לייטון אינו מבקש לתקוף ולבקר יחסים סאדו-מזוכיסטיים; להפך, הוא מבקש להבין שעבור קולין, אותה "השפלה" בעיני החברה השמרנית היא אהבה, שמשפטים כמו "כשאני לידך, אני כלום" אינם נאמרים בכעס אלא מתוך שמחה אמיתית מיחסו הקר של ריי לצעיר הביישן. גם כשהסרט לוקח פנייה ומעמיד בפני קולין דילמות – מצד אמו החששנית ואף מצידו, כשהוא מבין עד כמה חייו של ריי נסתרים ממנו – הוא מבקש לשאול אותנו בראש ובראשונה לבחון מחדש כיצד אנחנו מגדירים גבולות בעולמנו.
מה רומנטי ומה מעוות? מה נכון ו"בריא" ומה מסוכן ו"רעיל"? האם מה שייראה לאחדים כמו ניצול יסמן לאחרים נאמנות ואהבת אמת? במובנים רבים, "פיליון" הוא כל מה ש-"50 גוונים של אפור" יכול היה להיות בעולם מתוקן – זה שלא מתכחש לתשוקה, גם אם היא פחות נעימה לעינינו ה"עדינות"; זה שמבין שאהבה אינה בהכרח מערכת של זרימה בין שני צדדים, אלא יחסי כוחות שיכולים להתחלק כאוות נפשם של האוהבים.מתחת לפני השטח, סרטו של לייטון הוא גם זה שמתבונן בגבריות אבודה, שמועצמת בעידן זה של "שחור ולבן". הארכיטיפים הגבריים אותם לובשים מלינג וסקארסגארד בהופעות משחק חשופות וכובשות, מבקשים מהצופה להבין עד כמה אלו מלאכותיים ושרירותיים. האם מותר ל"סאב" (נשלט) להראות שליטה ואחריות? האם מותר ל"גבר אלפא", או במקרה זה "דום" (שולט), להביע עניין באהבה "רכרוכית" כמו נשיקה וטיול בפארק?"פיליון" לא מחפש אחר תשובות, וגם לא דורש את אלו מצופיו. מה שהוא כן מבקש זה לבחון את גבולות האהבה והתשוקה בחברה המודרנית, ועד כמה אנחנו באמת כה "ליברליים" עם הגדרות אלו. אם נתמסר (הפאנץ' לא מכוון) לבקשותיו של הסרט, ההנאה מובטחת.
"חסר פשרות"
פיליון (עמוד סרט)
אלכסנדר סקארסגארד
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות