נדמה שבימינו יש שליט אחד ובלתי מעורער לשעות הפריים טיים בטלוויזיה העולמית וגם הישראלית –אלו תוכניות הריאליטי –במיוחד בנושאי אוכל ושירה. "אקס פקטור" "כוכב נולד" על גלגוליה השונים ועוד ועוד. תוכניות אלו האמורות לדמות את המציאות יוצרות מציאות משל עצמן, מעלות מאשפתות לגדולה, ממליכות מלכים וחורצות גורלות בארץ המסך הקטן. התוכנית "לבריטניה יש כשרון" של מפיק העל סיימון קאוול הבלתי נסבל היא זו שתגאל את כוכב הסרט "צ'אנס אחרון" פול פוטס מייסוריו ותעשה צדק היסטורי עם הבחור הצעיר מווילס.עד ל"אל מהמכונה" שיגיע לקראת סוף הסרט אנו צופים בפול הגמלוני (השחקן הכובש ג'יימס קורדן שדומה שתי טיפות מים לכריס פארלי המנוח) שחלומו הוא לשיר אופרה אבל החיים הקשים בווילס האפרורית מביאים אותו דווקא להיות מוכר בחנות לטלפונים סלולאריים.
פרסומת
פול הוא האנדרדוג הקלאסי, הוא חסר ביטחון, הוא ביישן והוא גם קצת מאותגר משקל. אביו העובד במפעל לאיסוף פסולת לא מבין איך בנו נמשך לשירה ועוד לאופרה, חבריו לכיתה מתעללים בו ורק אימו תומכת בו בסתר. אבל פול נחוש בדעתו לא לוותר על חלומו ואף מצליח להגיע לאיטליה וללמוד אופרה עד שפאוורוטי בכבודו ובעצמו אומר לו שבעצם אין לו שום סיכוי ופול מקפל את זנבו וחוזר לחיים האפורים ולטלפונים הסלולאריים.סיפור חיו של פול והסרט סוטים במעט מתבנית הלוזר שיקבל לגיטימציה רק כשיגשים את עצמו כשפול מתאהב בבחורה חיננית להפליא ואף מתחתן איתה אבל במהרה תחזור התבנית המוכרת. הדיכאון יחזור ובגדול ונדמה שגורלו נחתם להיות עוד בחור שמנמן ועלוב נפש שחיי בשולי החברה.
ואז נרשם פול לתחרות "לבריטניה יש כישרון" והשאר היסטוריה.."צ'אנס אחרון" אינו הסרט הראשון שעוסק (בעיקר בסופו) בתופעת תוכניות הריאליטי כשבמיוחד התוכנית "הישרדות" זוכה לשלל גרסאות קולנועיות מוקצנות החל ב"המשחק המסוכן ביותר" "בטל רויאל" ו"משחקי הרעב". אולם נדמה שב"צ'אנס אחרון" המסר לצופה הוא בוטה במיוחד - האלוהים החדש היא הטלוויזיה ובלעדיה אין דבר. קיומו של אדם ודרכו להצלחה יכולה לעבור כמעט רק דרך המסך הקטן. המציאות הטלוויזיונית היא בסופו של דבר המציאות האמיתית.אם שמים בצד את המסר העולה מן הסרט ניתן בהחלט ליהנות מסיפור אמיתי שמרגש לעיתים. חשוב לזכור כי פרטים לא מעטים מחייו של פול שונו בתסריט - במציאות פול לא היה הלוזר האולטימטיבי ואף היה חבר מועצה בעיר מגוריו במשך לא מעט שנים. בסופו של דבר גם בקולנוע וגם טלוויזיה אינם ייצוג אמין של החיים האמיתיים.