רק בשנת 2019 עם זכיית הסרט "פרזיטים" באוסקר לסרט הטוב ביותר נחשפה סופית תעשיית הקולנוע לעולם ומה שהיה נחלתם של מיטיבי לכת מערביים, הפך לנחלת הכלל. כמו בסדרות התקופתיות הדרום קוריאניות שזכו לאהדה גדולה בישראל, גם הקולנוע הדרום קוריאני מאופיין בטכניקה גבוהה, בהקפדה על פרטים ובמיוחד בנפתולי עלילה לא צפויים שלא מקלים על הצופה המערבי. זהו קולנוע שכל הזמן מפתיע ושומט את הקרקע מתחת לצופה שאינו יודע מי הטובים ומי הרעים. קולנוע שמעמת את הצופה עם שאלות של מוסר ושל צפונות ההתנהגות האנושית.
הור ג'ין הו אינו מוכר במערב כמו עמיתיו בונג ג'ון הו ("המארח", "פרזיטים") ופארק צ'אן ווק("שבעה צעדים") אך מדובר בבמאי שמביים סרטים כבר 27 שנים וסרט הבכורה שלו "חג מולד באוגוסט" מ-1998 אף הוקרן במסגרת "שבוע המבקרים" בפסטיבל קאן באותה שנה. התמה המאפיינת אותו היא העיסוק האובססיבי שלו בנושא האהבה והוא בעיקר מביים דרמות רומנטיות שעוסקות ביחסים בין בני זוג.
פרסומת
סרטו האחרון"משפחה נורמלית" הינו עיבוד לספרו של הרמן קוך "ארוחת הערב", שכבר עובד בעבר לסרט אמריקאי של הבמאי הישראלי אורן מוברמן בכיכובם של ריצ'רד גיר ולורה לייני. הסרט, כמו הספר, עוסק בשני זוגות הנפגשים מדי פעם לארוחה במסעדה יוקרתית ומדברים על החיים. הור לקח את ספרו החביב של קוך וטען אותו בלא מעט משמעויות חברתיות וגם בלא מעט אפלה ואלימות שרק מחכות לפרוץ לעלות מעל פני השטח. הסרט הזכיר לי לפעמים את "אלוהי הקטל" המבריק של פולנסקי אבל העלילה של "משפחה נורמלית" יוצאת מגבולות המפגשים ומתרחשת גם בעולם שמעבר למסעדות היוקרתיות שבהן סועדים הגיבורים.
כבר בתחילת הסרט נחשף הצופה לגילוי אלימות הרסנית. בעקבותיה ישכור בחור צעיר המעורב באירוע את שירותיו של עורך דין יוקרתי. כתוצאה מגילוי האלימות יטפל אחיו של אותו עורך דין, שהוא מנתח, באחד מקורבנות האירוע בבית החולים. שני האחים ונשותיהם יפגשו במסעדות יוקרתיות וידברו על הא ועל דא וגם על אימם המזדקנת עד שאירוע הקשור לילדים שלהם יעיב על יחסיהם ויחייב אותם לבחון את עמדתם כלפי האלימות וקהות החושים שהפגינו הקרובים להם כלפי אלו שאין להם דבר.
כמו ב"פרזיטים", הסרט הינו בעצם משל לחברה הקוריאנית שבה אלו שיש להם מנותקים לחלוטין מאלה שאין להם. מעניין שדווקא בתקופה שהיה נדמה שהקולנוע החברתי הפך ללא רלוונטי, הגיעו יצירות כ"פרזיטים" "הלוטוס הלבן" ו"משולש העצבות" ושמו בפני הצופה מראה עצובה על תוצאות הקפיטליזם החזירי בעולמנו. הסרט גם אומר דבר או שניים על דור הטיקטוק והרשתות החברתיות החי במציאות וירטואלית ואינו מסוגל להבחין בין משחק מחשב לבין העולם האמיתי.
הבמאי מצליח לביים בצורה חדה כתער ולעורר לא אחת רתיעה אצל הצופה מגיבוריו, שבחלקם שרים שיר הלל לניתוק ולאטימות. הצופה מנסה נואשות להיאחז באיזה גיבור עם חוט שדרה מוסרי וגם להבין להיכן העלילה תפנה והבמאי מצליח להתל בו שוב ושוב. גם הסיום הינו מעט מפתיע וחורג מהתבניות המקובלות בקולנוע המערבי המספר בדרך כלל סיפורי מוסר צדקניים. "משפחה נורמלית" הינו עוד תוספת מפוארת לאחת מתעשיות הקולנוע הטובות בעולם שממשיכה להנפיק יצירות נהדרות. רוצו לראות את הסרט ותהנו מחוויית צפייה לא שגרתית ומאתגרת.
שם: נעמה כהןגיל: 53הסרט מתחיל עם בוקס בבטן ומסתיים עם אחד נוסף. בין ההתחלה והסוף ישנן דמויות אמיתיות, משחק משובח, דרמה חזקה מאוד ועלילה לא צפויה. הסרט משאיר אותך עם חומר למחשבה, לבטים ומחשבות. נהנינו מאוד.
שם: יובלגיל: 45מושלם, סרט גאוני ומצוין שאין להחמיץ. עשוי לעילא מכל היבט. מרתק ומפתיע לכל אורכו ובמרכזו דילמת מוסר שתלווה אתכם ימים רבים אחרי הצפייה. לרוץ!
שם: גיורא לייטרסדורףגיל: 76סרט מעולה בכל הפרמטרים- עלילה, בימוי ומשחק. אחד הטובים ביותר שראיתי בשנים האחרונות. צפיה חובה.