בזמן שראש הממשלה ושלוחיו מנסים לפצל את ישראל בחלוקה מלאכותית של ישראל הראשונה מול השנייה, ישראל השנייה האמיתית מוצגת באור אפל וקודר בסרטו הקשוח והמהודק של הבמאי שלום הגר (יוצר הסדרה "שישו ושמחו" לצד סיגלית ליפשיץ שכתבה עמו את התסריט לסרט זה), שמגיע לבתי הקולנוע יותר משנה לאחר בכורתו בפסטיבל הקולנוע ירושלים שבו זכה השחקן הראשי איימוס אנו, ובצדק, בפרס השחקן הטוב ביותר.העלילה עוקבת אחר דמות שקשה עד מאוד להזדהות עמה – מטקו (איימוס איינו), גבר אתיופי שמשתחרר מהכלא לאחר 15 שנה שריצה בגין רצח אשתו. הוא מחפש אחר בנו היחיד (חנוך וובה) שהיה בן שנתיים כשנכנס לכלא ומאז התגלגל בין משפחות אומנה לחיים ברחוב ומנסה לחדש עמו את הקשר ולהוציא אותו ממעגל הזנות אליו נקלע תחת סרסור מחליא ששולט בו ונקלע לדילמה מוסרית כשהדרך לשחרור בנו עוברת במעשה שיפריד אותו ממנו.
פרסומת
הגר נעזר במשחק מצוין של שני שחקניו הראשיים, שמסייעים לנו להזדהות עם דמויות מהשוליים של החברה, כאלה שפגעו ונפגעו מהחברה בעבר. הוא מציג את הרצון שיש בהן לצאת מהמקום הנמוך שבו הן נמצאות ולהשתחרר ממעגל העוני, הניצול והאלימות. הוא גם מראה כיצד מעגל זה שואב אותך אליו ועד כמה קשה למצוא את הדרך החוצה לאחר שנסיבות החיים והנסיבות החברתיות הובילו אותך אליו.
הצלם עפר ינוב מיטיב לתאר את דרום תל אביב המוזנחת כארץ זנוחה ללא משילות ותקווה ומנגד ללכוד בקלוז-אפים על דמותו של מטקו את הכמיהה לשינוי והרצון בעתיד טוב יותר לו ולבנו. העלילה לפעמים מוקצנת מדי ולוקה קצת בקלישאות ייצוג, אבל זהו סרט חברתי ומעניין ששם זרקור על מקום שהחושך שולט בו.
למרבה הצער אין לסרט עוד הקרנות רבות בקולנוע, אך הוא בהחלט שווה מסך גדול ואת הזמן שלכם, זהו אחד הסרטים הישראליים הטובים שיצאו בתקופה האחרונה וגם אם הוא לא קל ומדכדך לעיתים, הוא חזק ולופת ומוכיח את כשרונו של הבמאי ושל הקאסט האלמוני.