גן עדן לאוהבים ביקורת סרט

את סרטו הקודם של הבימאי האוסטרי אולריך זיידל "יבוא יצוא" ראיתי לפני כשש שנים ומאז אותו סרט לא מניח לי. סצנות על סף הדוקומנטציה, אנשים ברגעים המביכים ביותר בחייהם ובעיקר מבט חד ונוקב אל תחלואי המין האנושי ואל החזק המנצל את החלש במלחמת הקיום. זיידל משכלל את שיטת ה"זבוב על הקיר" לכדי גאונות צרופה. הוא משתף את הצופה בסרט בצורה הגובלת באינטימיות עד שהצופה חש מבוכה גדולה מכך שהוא מוצא עצמו כמציצן האולטימטיבי בחייהם של שחקנים הנראים כשכן ממול ונדמה שמגלמים לחלוטין את עצמם.לאחר כמה שנות עבודה סיזיפיות יצר זיידל את האופוס מגנום שלו טרילוגיית גן עדן שחלקה הראשון -גן עדן :אהבה-או בשם שניתן לו במקומותינו-גן עדן לאוהבים מוצג בימים אלו בבתי הקולנוע בישראל. בחלק הראשון בטרילוגיה מגיעה תרזה גרושה בת 50 לחופשה בקנייה הרחוקה והאקזוטית ונקלעת למערבולת של יצרים עם נערי החוף הקנייתים המקיימים מערכת סימביוטית עם התיירות הבלונדיניות המגיעות מעבר לים. תרזה הסובלת מעודף משקל ומחוסר ביטחון עצמי יוצאת למסע הזוי ברחבי עיר הנופש הקנייתית, מסע שבו היא תגלה את עמה מחדש ותחוש נחשקת שוב, גם אם היא תצטרך לשלם לנערי החוף תמורת הזכות להרגיש נאהבת.זיידל המצלם את סרטיו בצורה ייחודית הכוללת הכנה מדוקדקת של סצנות ללא דיאלוג, מאפשר לשחקניו חופש יצירתי והתוצאה היא אלתור מהפנט שגורם לעיתים קרובות לצופה לחוש באי נוחות על שזכה להצצה לעולם נסתר מעין. זיידל יוצק את הרקע הדוקומנטרי שלו לתוך כל סצנה ולעיתים חש הצופה כי הוא רואה בעצם תיעוד של המציאות ולא סרט עלילתי. השימוש ב"נון אקטורס" קנייתים והבימוי הנקי והמלוטש של זיידל רק מוסיף לתחושת האמינות השורה על הסרט. כמו ב"יבוא יצוא" מצליח הבימאי ליצור עולם על הגבול הדק שבין ריאליזם לפנטזיה ולסתו של הצופה נשמטת שוב ושוב כשהוא מצד אחד לא מאמין למה שקורה על המסך ומצד שני נשאב לתוך העלילה ומבין כי מדובר בסצנות שאפשריות בהחלט בעולמו הלא שפוי משהו.זיידל הוא בימאי בעל מודעות חברתית. העליבות של מגורי נערי החוף למול הפאר וההדר של מעון הנופש שבו מתגוררים התיירים האירופאים זועקת לשמיים - הרי לך עולם שלישי מול עולם ראשון בשוט אחד ולא צריך יותר מזה כדי להבין את כוונתו של זיידל.זיידל העוסק בחקר האמת בוחן גם את הזיוף על גווניו השונים. זיוף שאמור לקנות בכסף גם אהבה לאישה לא צעירה ולא יפה. אבל אצל זיידל האמת תרים את ראשה בסופו של דבר ותתריס למול הגיבורה והצופה - אצל זיידל אין נחמה ואין כמעט תקווה. "גן עדן לאוהבים" הוא סרט שונה ויוצא דופן,חודר לנשמה ולקרביים, מביך, מצחיק, עצוב – עוד רכבת שדים רגשית מבית היוצר של גאון הקולנוע האוסטרי. אני כבר מחכה לשאר חלקי הטרילוגיה.