סרט ההמשך השלישי בסדרת סרטי "משחקי הרעב" הוא המשך ישיר לסרט השני והטוב, אבל הוא גם סרט בעייתי. אולפני Liongates החליטו בצעד מקומם שהפך לשגרה בשנים האחרונות בסרטים על בסיס ספרים לפרק את המקור לשניים ואפילו לשלושה חלקים קולנועיים (ההוביט לדוגמה). אם לא צפיתם בסרט השני הנקרא "התלקחות" נראה שאין לכם מה לחפש ב"משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1". מאחר ומדובר בחלק 1 אין לו גם סוף, ככה שהוא הופך לסוג של מוצר צריכה התקוע בין שני סרטים שלמים יותר.היתרון המרכזי של סדרת הסרטים הוא הבמאי שלה: פרנסיס לורנס ("קונסטנטין", "אני אגדה", "מים לפילים") שממשיך לעשות עבודה ראויה ומקצועית. לעומת הסרט השני בסרט הזה אין מספיק רגעי שיא ולמרות העלילה הדרמטית נראה שמדובר בהורדת הילוך לקראת הסרט האחרון והשיאים הרבים הצפויים בו. גם גיבורת הסרט קטניס אברדין הלוחמת הקשוחה חושפת עוד צד, פחות אטרקטיבי ומעניין: היא רגישה ונוטה למרר בבכי ולצווח, מה שהופך אותה להרבה פחות מעניינת ומציג צדדים שהשחקנית ג'ניפר לורנס קצת פחות מצטיינת בהם כמו הפגנת רגשות קיצוניים בצורה מתפרצת.
פרסומת
סרטי "משחקי הרעב" עוסקים במדיום הטלוויזיוני והסרט השלישי במספר מעצים זאת על ידי הניסיונות של המורדים להפוך את קטניס למנהיגה בעזרת סרטוני וידאו שמצולמים על ידי צוות קולנועי צעיר שעוקב אחריה בשטח. באופן לא מפתיע שום דבר חכם באמת לא נאמר בסרט הזה על אמצעי תעמולה וכיצד בונים מנהיגות ומרד בעזרת סרטונים ויראליים. בסופו של דבר הנושאים שמעסיקים את הסרט או שהוא מציף נוכחים רק מעל לפני השטח ואין להם סאבטקסט מעניין שניתן לקרוא אותו.לא הרבה מתרחש בסרט. קטניס מתעוררת במחוז 13, קטניס מסכימה להיות מנהיגה, קטניס בשטח יורה חץ ובשאר הפעמים בוכה, קטניס רואה מרד המונים בטלוויזיה, קטניס רוצה להציל את חברה פיטה (ג'וש האצ'רסון) שעובר עינויים בקפיטול, חילוץ שאנחנו לא ממש רואים, המון שיחות ארוכות וחלקן מיותרות וסוף שמשאיר אותנו תלויים באוויר. לא היה עדיף לקצר את השיחות, לערוך מחדש את הסרט ולהוסיף עוד שעה ולסיים את סדרת הסרטים הזאת באופן מכובד?
כנראה שתאוות הבצע של האולפנים סינוורה אותם, וככה אנחנו זוכים לסרט לא שלם באורך 125 דקות, כמעט ונטול אירועים משמעותיים, שנשען כולו על כשרון הבימוי של פרנסיס לורנס שיודע ליצור סרטים אלגנטיים ועשויים היטב גם אם אין לו חומרים לכך. ישנו גם צוות שחקנים נפלא מלבד הצעירים המאכזבים לורנס, האצ'רסון וליאם המסוורת'. חוזרים אליזבת בנקס המעולה, וודי הארלסון, דונלד סאתרלנד. אליהם מצטרפת ג'וליאן מור בתפקידה המאופק ביותר בתקופה האחרונה וגם פיליפ סימור הופמן שזהו סרטו האחרון."משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1" היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, אבל בסופו של דבר הסרט הזה לא באמת מצליח לרגש או להסעיר. הוא עוד מוצר צריכה עשוי היטב שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב אם הוליווד לא היתה מזלזלת בצופים שאוהבים את סדרת הסרטים הזאת וחושבת על הדבר היחיד שמעניין אותה - איך אפשר לסחוט עוד קצת כסף מקהל ההמונים. באופן אבסורדי אולפני Liongates ממש מזכירים את הקפיטול המרושעים.
הסרט בסגנון הרפתקאות ומדע בידיוני, הסיפור הכללי הוא על מלחמה בין מורדים לשלטון עריץ שלוקח בשבי את אחיה של אחת המורדות (ג''ניפר לורנס) ובכך הופכת לסמל ולדמות המובילה של הארגון המחתרתית "עורבני החקיין".
הסיפור מתרחש בעיר חורבה כאשר המורדים שוכנים ומתגוננים בעיר תת קרקעית שבנו אשר רינה חשופה להתקפות וההפצצות של השלטון מהאוויר.
שם:אבי 1גיל:1629/09/2015 21:00:05
10/10
סרט מצוין עוד מעט יוצא החלק האחרון
שם:ברגיל:2007/09/2015 14:28:42
5/10
נוראי משעמם ומיותר... מוציא את כל אווירת הכיף משני הסרטים הקודמים שהיו מוצלחים. הסרט הזה הוא אפור עצוב לא רלוונטי לעלילה. הרגשתי שכל הסרט אני צופה במסך שחור. הסצנות מצולמות באור כהה מאוד וזה גרם לי כמעט להרדם... זה איבד מהאפקט שלו לחלוטין ובואו נעצור את סדרת הסרטים הזו כאן.