מאמי ביקורת סרט

קסבייה דולן פרץ לתודעתם של חובבי הקולנוע האמנותי בשנת 2009, עם סרטו הראשון "הרגתי את אמא שלי". הוא היה רק בן 19 וכבר נבחר להשתתף בפסטיבל קאן. שנה לאחר מכן ב-2010 הוא ביים את סרטו השני "פעימות לב" שהיה בעיני פחות מוצלח וגם הוא הוקרן בפסטיבל קאן. בשניהם הוא גם כיכב. סרטו הבא, "לורנס בכל מקרה" משנת 2012 הוקרן אף הוא במסגרת "מבט מסוים" בקאן. בשנת 2013 הוא נדד לפסטיבל ונציה עם "טום בחווה" שבו זכה בפרס הביקורת. בשנת 2014 חזר לקאן והפעם לתחרות הראשית עם סרטו החדש "מאמי", ובגיל 25, כאשר מרבית האנשים בגילו עדיין נמצאים בלימודי קולנוע, דולן קטף את פרס חבר השופטים היוקרתי והחשוב.איך זה שהקהל הישראלי עדיין לא נחשף ליצירתו הקולנועית הסהרורית של דולן? הפתרונות למפיצים. "מאמי" סרטו החמישי והנגיש ביותר עד כה כבר זכה בשלל פרסים ואף נבחר לייצג את קנדה באוסקר. עכשיו הוא מגיע להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע ברחבי הארץ וכדי להיכנס במהירות לעולמו של דולן מומלץ להצטייד בכדור נגד כאב ראש, לפחות לעשרים הדקות הראשונות עד שתתרגלו לגיבורים הקולניים ולשלל הריבים והצעקות מחרישות האזניים. הקולנוע של דולן עמוס רגשות שעולות על גדותיהם. לעיתים זה מוגזם וקיצוני אבל במקרים רבים זה גם מרגש וקורע את הלב ולא רק את עור התוף. זהו הסרט הראשון של דולן שאיננו עוסק במיניות קווירית, אבל הסרט השני שמתמקד במערכת יחסים בין אם לבנה. בפעם הראשונה זה היה הסרט הביוגרפי "הרגתי את אמא שלי" על נער היוצא מהארון וההתמודדות של אמו עם הסיטואציה. בסרטו החמישי במספר, "מאמי", מדובר באם שאיננה מסוגלת להתמודד עם בנה המתבגר, היפר-אקטיבי בעל נטיות להתפרצויות זעם ואלימות. כבר בסצנה הראשונה מסתבר שאנחנו לכודים בתוך מלכודת צרה: גודל הפריים של הסרט הוא בפורמט 1:1 הריבועי, שאיננו משאיר לצופים הרבה מרווח לנשימה. כמו הדמויות בסרט, גם הצופים ירגישו לכודים בתוך עולמם הבלתי נסבל של דיאן וסטיב. התאונה בדקות הראשונות של הסרט היא אלגוריה לתאונה הרבה יותר גדולה והיא מערכת היחסים הבלתי אפשרית שאנחנו עומדים לצפות בה.הצלע השלישית בסיפור היא השכנה, קיילה, אשת הוראה לשעבר הסובלת מגמגום, שעברה להתגורר עם בעלה ובתה הקטנה מול ביתם של דיאן וסטיב. אישה משכילה המתחברת באופן מיידי למערכת היחסים בין האם לבן. תמונות של ילד המופיעות בדירתה של קיילה מספרות על אובדן, אך היא עצמה לא מדברת על כך ולא חושפת דבר כאשר היא מנסה לעזור לאם האוהבת אך נטולת הכישורים והבן האגרסיבי אך בעל החן הכובש. ברור שהשניים ממלאים חלל פעור בתוך ליבה של קיילה, אך האנרגיות האגרסיביות של השניים עלולות לבלוע אותה. זהו סרט של שלושה שחקנים: אן דורוואל מעולה כדיאן, האם שאוהבת את בנה אך איננה מסוגלת לטפל בו. היא כובשת את הלב. מדובר בתהליך כי הצופה נחשף בתחילה לאישה וולגרית, צעקנית וצבעונית יתר על המידה, אבל בהמשך בלתי אפשרי שלא ליפול בקסמה כאשר מבינים את גודל ההקרבה והאהבה שלה לבנה. את סטיב מגלם אנטואן-אוליבייה פילון הצעיר והוא עושה זאת בפרץ אנרגיה בלתי נדלה שלפעמים קשה להכיל. לפעמים הוא שובה לב ולפעמים הוא גורם לכאב ראש, אבל ברגע שמתרגלים אי אפשר שלא להתאהב בו. פילון המגלם את סטיב יוצר דמות מרתקת שנדיר לראות כמוה על המסך הגדול. סוזן קלמאן המגלמת את קיילה היא המאופקת והמסוגרת בשלישייה הלא שגרתית הזאת.המסך ייפתח פעמיים במהלך הסרט ורק לרגעים קצרים. אלו יהיו רגעים קסומים שיאפשרו לנו לנשום: רגעים שבהם הגיבורים מרגישים מאושרים גם אם זה לרגע קצר. המסך ייסגר במהירות ויזכיר לנו שהמציאות הרבה יותר חונקת ולא מאפשרת לאף אחת מהדמויות לנשום לרווחה. גם המוסיקה הנשמעת בפסקול הסרט היא בעלת משמעות רגשית עמוקה. הפסקול מורכב ממיקס טייפ עם שירים שהאב הכין לבנו רגע לפני שנפטר ומכיל שלל להיטים. אלו שירים של סלין דיון, אואזיס, דידו, בק ועוד המחזירים אותנו לשנות ה-90 ומעניקים לסרט רובד נוסף מוסיקלי, המצליח לתאר את הלך הרוח של הגיבורים ולהזכיר לנו שהמוסיקה היא חלק מהנשמה שלנו ומשפיעה עלינו יותר מכל. לפתע גם הפורמט 1:1 הריבועי של המסך מקבל משמעות חדשה: אנחנו בעצם צופים בשיר אהבה של אם לבנה.

המכוון Tuner חדש 2026

מילה שלי I Swear חדש 2026

קלן 75 Koln 75 חדש 2026

אל שולחנו של זאב The Tasters חדש 2026

ערך סנטימנטלי Sentimental Value חדש 2026

בשם הבן Kidnapped חדש 2026

משמרת מאוחרת Late shift חדש 2026

צבעי הזמן Colours of Time חדש 2026

Mother Mary Mother Mary 2026

נינו Nino 2026