ניו יורק סיפור אהבה ביקורת סרט

כימיה זוגית טובה היא אחד הגורמים החשובים ביותר להצלחת סרטים רומנטיים. בסרטים כאלה, תפקיד המלהק אינו פחות חשוב מאשר תפקיד הבמאי או התסריטאי. ב"ניו-יורק – סיפור אהבה", הליהוק הזוגי פשוט מושלם. אלכס (מורגן פרימן) ורות' (דיאן קיטון) הם אחד הזוגות הכי טובים שנראו על מסך הקולנוע בשנים האחרונות. רות' ואלכס הם זוג פנסיונרים הגרים בקומה חמישית ללא מעלית. פעולה כמו עלייה במדרגות בגילם קשה להם ומצבם הכלכלי אינו טוב כמו פעם, כך שהדירה הפכה להיות לא מתאימה להם. בעזרת האחיינית של רות', העובדת כמתווכת, הם מנסים למכור את דירתם ובמקביל מחפשים דירה חדשה.כאשר הזוג פותח את דירתו לביקורי מתעניינים ברכישה, הם נזכרים בעברם ובעיקר בתקופה בה הכירו. כאן נכנס לתמונה ליהוק מבריק נוסף – קלייר ואן דר בום בתפקיד רות' הצעירה. במעט מאוד מקרים כיום ניתן לראות בקולנוע או בסדרות הטלוויזיה ליהוק מדויק של הגרסה הצעירה של הדמויות הראשיות. היו מעט מאוד הברקות כאלה בעת האחרונה, שהיו למעשה חיקוי מאוד מוצלח, הברקות כמו ג'וש ברולין שחיקה באופן מדויק את הגרסה הצעירה של טומי לי ג'ונס "בגברים בשחור 3" והחיקוי של מארק פיקרינג, שגילם את הגרסה הצעירה של סטיב בושמי ב"אימפרית הפשע". לכן הצפייה בואן דר בום מחקה את דיאן קיטון היא תענוג גדול. אגב, אם תמצמצו, תפסידו את חני פירסטנברג שמשחקת את אחת המתעניינות ברכישת הדירה. לצד סיפור הנדל"ן והאהבה, משולבים כמה עלילות משנה נוספות: הכלבה של בני הזוג סובלת מבעיה בעמוד השדרה, כך שרות' ואלכס נאלצים לאשפז אותה לניתוח אצל וטרינר. הבדיקות והניתוח מכבידים עליהם כלכלית עוד יותר. עלילת משנה נוספת מגיעה ממהדורות החדשות כאשר מכלית נטושה מתגלה על גשר ומתברר שהנהג הנוטש הוא מוסלמי. בעידן שלאחר אסון התאומים, דבר כזה מכניס את כל העיר ללחץ וגם מוריד את מחירי הנדל"ן.התסריט שכתב צ'ארלי פטרס בהתבסס על ספרה של ג'יל סימנט, אינו עושה עניין גדול מכך שמדובר בזוג מעורב של אפרו אמריקאי ואישה לבנה. אמנם כמה סצנות מהעבר עוסקות בכך, אך הן עושות זאת באופן עדין יחסית שמאפשרת לאלכס ורות' להזדהות עם הנהג המוסלמי. הביקורת על הגזענות כלפי מוסלמים היא יותר נוקבת, אך גם זה נעשה ללא הטפת מוסר. האצבע המאשימה מופנית, בדומה ל"חיית לילה", כלפי התקשורת שמפחידה את קהל צופיה לטובת הרייטינג ועושה דמוניזציה לקהילה המוסלמית. ביקורת נוספת בסרט מופנית כלפי הצעירים ויחסם למבוגרים. "ניו יורק - סיפור אהבה" הוא סרט המכוון בעיקר לקהל הזוגות הוותיקים, אך לא רק. למרות הסוף הצפוי מראש, הרבה בזכות קיטון ופרימן וגם בזכות שימוש מינימלי בקיטש, מדובר בסרט Feel Good נהדר ומקסים.