המירוץ לפסגה ביקורת סרט

דרמות ספורט המספרות על ניצחונו של המיעוט או האנדרדוג תמיד היו חביבות על קהל צופי הקולנוע האמריקאי בפרט ועל שאר העולם בכלל, בין היתר כי הן מאפשרות למרק את המצפון, כלומר להגיע למעין קתרזיס. למה? כי הנה, למרות כל הגזענות בעולם, בסוף הצדק מנצח. דרמת הספורט הנוכחית, "המירוץ לפסגה", מגיעה לקולנוע כאשר היא מתבססת על סיפור אמיתי שהתרחש בסוף שנות השמונים במקפרלנד, ארצות הברית, מקום שכל כולו מיושב ע"י מקסיקנים המתפרנסים מחקלאות (כולל הילדים).אל העיירה מגיע ג'ים וייט (קווין קוסטנר), מאמן פוטבול שסולק מבית הספר בו עבד בגלל שיטותיו הנוקשות שלפעמים גלשו לאלימות. המנהל של תיכון מקפרלנד הוא היחיד שהסכים להעסיק אותו. הוא מקבל את תפקיד עוזר המאמן של נבחרת הפוטבול, אבל גם שם הוא לא מחזיק מעמד יותר משבוע. בסופו של דבר הוא מצליח לגלות כשרון חבוי אצל הנערים: מכיוון שאין להם רכבים והם נאלצים להגיע מהר מהעבודה בשדות אל בית הספר ולהפך, הם פיתחו כשרון ריצה. ג'ים פונה למנהל בית הספר, ולמרות שאין לו כל ניסיון או ידע באימון ריצה, הוא מציע לו להקים נבחרת שתתחרה בריצות שדה. כך ג'ים מקים נבחרת של 7 נערים. תוך כדי האימון וגיבוש הנבחרת הוא עובר תיקון עצמי ובמקביל נחשף לחיים הקשים של הנערים ותושבי העיירה. על הדרך הוא מכיר את התרבות המקסיקנית ולומד כיצד לאמן תוך כדי תנועה, עד שהוא מביא את הנבחרת למצב שבה היא מסוגלת להתחרות. ומכאן כל קלישאה שקיימת בסרטי ספורט באה לידי ביטוי: הרץ הכי טוב של ג'ים, תומאס (קרלוס פראטס) מחליט לפרוש בשלב מסוים וגם מתאהב בביתו של ג'ים, ג'ולי (מורגן סיילור מ"הומלנד"), הנבחרת מסיימת במקום האחרון בתחרות הראשונה, כולם בזים לה אבל לאט לאט היא עושה את הדרך לפסגה עד לסוף הידוע מראש.למרות שמדובר בסרט המבוסס על קלישאות מהחיים, יש בו לא מעט קטעי הומור חכמים המשולבים באלגנטיות. ישנו גם רגע מסוים בסרט בו היוצרים עושים ניסוי או מבחן על ג'ים ועל קהל הצופים. זהו מעין מבחן "האם אתה גזען" וזה מסתבר כטריק די נחמד. בסופו של דבר "המירוץ לפסגה" הוא סרט צפוי מאוד על ניצחון האנדרדוג בן המיעוטים. למרות שאין כמעט שום דבר מיוחד בסרט, מלבד כך שהוא עוסק בריצה ולא בספורט הרבה יותר פופולרי בארה"ב כמו פוטבול או בייסבול, הוא נחמד וחביב לצפייה, אבל בהחלט לא ייזכר כאחת מהדרמות הספורט הטובות.