בתור ילד לא ממש הצלחתי להבדיל בין גארי ביוסי לניק נולטי. למעשה, חשבתי שמדובר באותו שחקן, עד שלתדהמתי גיליתי שמדובר בשני שחקנים שונים לגמרי. עד היום, בכל פעם שאני צופה בסרט בהשתתפות אחד מהם, אני בודק עם עצמי אם אני יודע במי מדובר. בכל מקרה, נולטי בנה לעצמו שם של שחקן איכותי ואילו ביוסי, הפך לסוג של בדיחה. כיום נולטי נמצא מעבר לשיאו אבל ב"דרך ארוכה", סרטו החדש של קן קוואפיס (במאי הגרסה האמריקאית של "המשרד"), הוא לגמרי גונב את ההצגה מרוברט רדפורד, ובכך מגלם את התפקיד הכי מעניין שלו בשנים האחרונות.
"דרך ארוכה" שייך למגמת הסרטים סוחטי הנוסטלגיה דרך שימוש בכוכבי הוליווד מזדקנים ומוערכים מעבר לשיא. בצד הטראשי ניתן למצוא סרטים כמו טרילוגיית "בלתי נשכחים". בצד הקומי ניתן למצוא סרטים כמו "סוף סוף ווגאס" ו"מתים על החיים". מהרגע הראשון הקהל מקבל את ההרגשה שהוא לא צופה אך ורק בדמויות מזדקנות אלא גם בשחקנים מזדקנים, עד כדי כך שכמעט בלתי אפשרי להפריד את הדמויות מהשחקנים.
פרסומת
סרטו של קוואפיס מתבסס על ספרו של ביל ברייסון. הספר הוא מעין אוטוביוגרפיה המתמקדת בתקופה מאוחרת וספציפית בחייו. לאחר שנכח יחד עם אשתו בהלוויה של מכר, הוא חוזר הביתה, יוצא להליכה ומגלה ששביל האפלצ'ים עובר לא רחוק מביתו. באותו הרגע הוא מחליט שהוא חייב לחצות את כולו, כלומר 3000 קילומטרים של הליכה לא פשוטה בכלל. אשתו אינה מרוצה מהעניין שכן תרמילאים הרבה יותר צעירים ממנו נפצעו תוך כדי המסע במקרה הטוב, ובמקרה הרע סיימו בתור מזון לדובים. בסופו של דבר היא מתנה את יציאתו בכך שימצא שותף. ברייסון מגלה שאף אחד מחבריו אינו מעוניין לצאת איתו למסע. בסופו של דבר, סטיבן כץ, חבר שעימו ברייסון ניתק את הקשר לפני שנים רבות (בגלל שהם לא הסתדרו בפעם הקודמת שטיילו ביחד), שומע על כך שהוא מחפש שותף ומציע את עצמו.
את ברייסון מגלם רוברט רדפורד ואת כץ - ניק נולטי. אמה תומפסון, מופיעה בכמה סצנות קצרות בתור אשתו של ברייסון. מי שגונב את ההצגה בסרט, ממקד אליו את מירב תשומת הלב והופך ללב העניין הוא ניק נולטי. זה קורה בזכות האופי השטותי, הילדותיות, ההומור והמודעות העצמית הגדולה הטמונה בדמותו של סטיבן כץ. דמותו דומיננטית עד כדי כך שהיא הופכת את דמותו של ברייסון לשולית. רדפורד עושה עבודה נפלאה בגילום דמות נאיבית וחביבה, למעשה גם מתוך שינה הוא יכול לגלם תפקידים טובים, אבל כאמור, הבמה היא כל כולה של נולטי וכל סצנה אתו היא תענוג גדול.
ניסיון נוסף אך קצר מידי לגניבת ההצגה נעשה בהמשך הסרט על ידי מרי אלן, תרמילאית קרצייתית במיוחד שלא מפסיקה לשיר, לדבר ולעצבן את ברייסון וכץ. אפקט העיצבון יהיה מכופל למי שצופה ב"הגבר האחרון בעולם" כי גם שם כריסטין שאל מגלמת דמות דומה.
"דרך ארוכה" משלב בתוכו סצנות דרמטיות לא פשוטות, רגעים עם הומור שטותי וגם איכותי אך התסריטאי/במאי לא מצליח להימנע גם מכמה סצנות קיטשיות. כמו הסצנה בה כץ שואל בשיא הרצינות את ברייסון האם הוא חושב שעוד אנשים צופים כרגע בכוכבים כמוהם - זוהי הקיטשיות בהתגלמותה. יחד עם זאת, ישנן כמה בדיחות מבריקות הנוגעות בפילוסופיה כך שהם הופכות את רגעי הקיטש הטיפוסיים למינוריים.
"דרך ארוכה", כמו סרטי מסע אחרים, אינו מתמקד ביעד כלשהו אלה בחוויית המסע. הוא מכיל כמה רגעים מתים, אבל גם לא מעט רגעים מלאי חיים. צילומי הנוף מרהיבים, הבימוי נהדר והמשחק מעולה. אם אתם אוהבים לטייל הרבה בטבע, אתם תאהבו אותו במיוחד.
שם: donsגיל: 50צפיתי בו מזמן אבל אני חדש פה ולכן אגיב,
אחד האהובים וחביבים עלי ביותר,היו קטעים שהתפוצצתי מצחוק,
וקטעים שהתרגשתי מאד,הנופים מדהימים,וההומור שנון.
אני נותן 9.5,ורוצה מאד לראות אותו שוב.
לדעתי מומלץ לאנשים מעל 40.
שם: רגיל: 43סרט נחמד ביחוד נהננו מהנופים בסרט. עשה לי חשק לטייל
שם: יהודהגיל: 64סרט נורא .
לא אמין מהרגע הראשון זוג גריאטרים שלא מסוגלים במציאות לעלות לקומה רביעית במדרגות יוצאים למסע עם תרמילים שמתאימים לאנשי סיירת מטכ"ל- מצחיק ציוד שלא נוגעים בו ולא משתמשים בו נו באמת .
נופים וצילומים מרהיבים ותו לא .
לא אמין מצחיק ברדידות חבל על הזמן