משחק באש ביקורת סרט

שפים הם כוכבי הרוק של שנות האלפיים. הם נחשבים לסלבים שמופיעים באופן קבוע במדורי הרכילות, יש להם מיליוני מעריצים, אינספור אנשים עוקבים אחריהם בפייסבוק ובאינסטגרם והם מובילים תכניות ראליטי. לפעמים נדמה שלא משנה איזה ערוץ תדליקו ומתי, תמיד תיתקלו בתכנית בישול. גם אנשי הקולנוע מבינים את הפוטנציאל המסחרי הטמון בבישול ו"משחק באש" הוא רק דוגמא בולטת למגמה שכנראה רק תלך ותצבור תאוצה. אמנם מדובר בסרט על שף בדיוני אבל זה עדיין אותה הגברת בשינוי אדרת.מי שאהב את "מסע של מאה צעדים" האקזוטי, הצבעוני והמתובל, יאהב גם את "משחק באש" האלגנטי, האסתטי והמוקפד. סרטו של ג'ון וולס ("אוגוסט - מחוז אוסייג'") נשען על מנה עיקרית אחת בלבד - הכריזמה של בראדלי קופר. ללא הכוכב, הסרט היה מושך מעט מאוד צופים לקולנוע. קופר מגלם את אדם ג'ונס; שף סלב שעבד בפריז והצליח לזכות ב 2 כוכבי משלן. ג'ונס הוא שף פרפקציוניסט שהצליח להשיג את כל מה שרצה בחייו. אבל נקודת העוצמה שלו היא גם נקודת התורפה ולכן כאן בא לידי ביטוי עוד מכנה משותף של השף עם כוכבי הרוק - חוסר היכולת להתמודד עם ההצלחה. ג'ונס הגיע לכל מה שרצה בחייו מוקדם מדי ולכן הופעל אצלו מנגנון ההרס העצמי. הוא הפך לאדם בלתי נסבל, רודף שמלות, חסר ערכים, אלכוהוליסט ונרקומן. כי מי שאהב אותו החל לשנוא אותו. הוא איבד את מקומו בעולם הקולינרי והגלה את עצמו ל-3 שנים כעונש למעמד עובד זוטר במטבח. לאחר שסיים עם ההגליה וחשבון הנפש הוא החליט לחדש קשר עם האנשים שעבד איתם בעבר, אלא שהפעם במקום לעשות זאת בפריז הוא שם לו למטרה מסעדה בלונדון. אט אט הוא מנקה את שמו ומשכנע את מי שבגד בו לתת בו אמון מחדש. הוא עושה זאת דרך מכרו מימיו בפריז, טוני בילרדי (דניאל ברוהל – "ממזרים חסרי כבוד"). טוני הוא בנו של בעל המלון בו ממוקמת המסעדה דרכה הוא מעוניין לעשות את הקאמבק. ג'ונס מבקש להיות השף של המסעדה במטרה לזכות בכוכב המישלן השלישי. בנוסף לאנשים שעבד איתם בעבר, הוא מגייס את הלן (סיינה מילר ששיחקה עם קופר גם ב"צלף אמריקאי"), שפית שהוא מגלה בה פוטנציאל גדול. כמובן שעברו של אדם ג'ונס ממשיך לרדוף אחריו ללונדון מפריז. כמו כן, הוא מגלה שהוא עדיין לא הצליח להתנער לגמרי ממנגנון ההרס העצמי שלו, וכך נוצרים יחסי אהבה שנאה בינו לבין טוני והלן."משחק באש" הוא סרט שנועד קודם כל לעין, אחר כך לקיבה ולבסוף ללב. צילומי האוכל הם מאוד יפים, מוקפדים נקיים ואסתטיים. מדובר בשילוב של שני סוגי אמנות: צילום ובישול. שניהם משתלבים נהדר על מסך הקולנוע. הסרט מעורר תאבון. מייד עם היציאה מאולם הקולנוע חשתי בדחף לאכול מנת גורמה. את "משחק באש" מתבלים כמה שחקני משנה חביבים: עומאר סיי בתפקיד קטן אך מכריע כסו-שף מישל, אומה תורמן בתור מבקרת מסעדות ואמה תומפסון כפסיכולוגית של אדם ג'ונס. יחד עם זאת, הסרט סובל מליהוק בולט במיוחד בכישלונו: שחקן גרמני, יליד ספרד שמגלם דמות איטלקית אבל עושה זאת עם מבטא ספרדי. דניאל ברוהל וכל מי שמסביבו כנראה היו בטוחים שהוא עושה מבטא איטלקי, אבל מה שיוצא לו הוא למעשה חיקוי של אנטוניו בנדרס.ייאמר לזכותו של הבמאי ג'ון וולס שהוא פעל בחוכמה כאשר חסך לצופה את סיפור עלייתו, נפילתו ועלייתו מחדש של אדם ג'ונס והסתפק רק בסיפור עלייתו מחדש. ובכל זאת, "משחק באש" הוא לא יותר מאשר פאסט פוד קולנועי - הוא יפה לעין ומעורר תאבון, אבל לא יותר מזה.