מא מא | ביקורת סרט

הבמאי הספרדי הותיק, חוליו מדם ("הנאהבים מחוג הקרח הצפוני", "סקס ולוסיה"), חוזר למסך הגדול ומביים עוד סרט עמוס בעריכה מרשימה ושלל סצנות יפות, אולי יפות מדי. מאגדה (פנלופה קרוז) היא אישה יפה שמקבלת את ההודעה המרה כי חלתה בסרטן השד. היא מנסה לא להישבר ומתחילה מאבק ארוך וסיזיפי במחלה.בתחילת הסרט, הלאקוניות שבה מתאר מדם את מחלת הסרטן, מעוררת הערכה ונדמה כי הוא עומד לחזור על הישגיו בסרטים כגון "החושים של אנה" ו"סקס ולוסיה", שהגישו סיפור מרתק ועסיסי לקהל עם נגיעות אומנותיות פה ושם. מדם גם משחק יפה בשם "מא מא", שהוא בספרד הכינוי לסרטן השד לעומת האסוציאציה של הצופה החושב על מאגדה כאם . הבעיה היא שככל שהסרט מתקדם ומאגדה נעשית חולה יותר ויתר הסרט הופך למלודרמה מייבבת על גבול הגיחוך. מלודרמה שבה הגינקולוג של גיבורת הסרט יפצח (יותר מפעם אחת) בשירי שמאלץ שמביכים את הצופה.הסרט כולו הוא בעצם כלי להציג את יכולותיה הדרמטיות של השחקנית פנלופה קרוז המגלמת את הגיבורה. מאגדה היא היסוד סביבו בנוי הסרט, כשהדמויות הגבריות-בעלה של מאגדה, מאהבה החדש, הגניקולוג - כולן מוצגות כקטנות וחלשות. רק התפקיד של בנה היחיד של מאגדה, מתבגר שרוצה להיות כדורגלן, אינו מחוויר למול הנוכחות המאפילה על הכל של קרוז.קרוז שגם הפיקה את הסרט היא הסיבה המרכזית לצפות בו. היא מבצעת טור דה פורס אמיתי ומשכנע. התפקיד של קרוז בסרט זה מזכיר את תפקידה של קרוז הצעירה ב"הכל אודות אמא" שבו היא גססה מאיידס. היא מרזה, גוזרת את שערה, מחווירה והופכת לצל של עצמה, אבל נשמתה עדיין חזקה והיא מפזרת אופטימיות אין קץ לכל סביבתה.נקודה מעניינת בסרט היא הפן הספורטיבי שמדלג לו בעליצות בתוך העלילה ומשחזר את זכייתה של ספרד באליפות אירופה בכדורגל ואת היותו של מאהבה של מאגדה צייד כשרונות צעירים של ריאל מדריד. ככל שהסרט מתקדם הוא הופך סנטימנטלי יותר ויותר וצולל למחוזות פחות מוצלחים. נדמה שמדם אינו מצליח (או אינו רוצה) לשמור על איפוק והסרט קורס תחת כובד משקלו שלו. ללכת רק בשביל הגברת קרוז.