לא קל להיות יוצר עצמאי שכותב, מביים ומפיק את הסרט בעצמו, בלי גוף גדול שעומד מאחוריו. על כן, סרטו החדש של הבמאי טומי לנג ("טייארה") ראוי להערכה אבל הוא גם לוקה בבעיות הנובעות מכך.הסרט מגולל את סיפורו של פטר (רוברט הניג), אלמן בן 66, שחקן תאטרון הבימה, שחולם לקבל תפקיד ראשי במחזה. מדי יום הוא נפגש עם חבריו ל"פרלמנט הרומני" בבית הקפה השכונתי בו אלונה (דנה ידלין) עובדת כמלצרית. יום אחד ארבעת חברי הפרלמנט מתכנסים כהרגלם בבית הקפה ומעלים הצעה שפטר ירוץ לכנסת במטרה לשפר את תנאי הפנסיה. אלונה המלצרית תומכת ברעיון ודוחפת את פטר לצאת למשימה. יחד הם מקימים את מפלגת האלמנים והאלמנות.
פרסומת
"פטר השלישי" מהווה הוכחה לכך שאף פעם לא מאוחר לעשות שינוי בחיים - כפי שעשה לנג, יוצר הסרט. לנג, יליד רומניה, אלמן בן 66, ממש כמו גיבור סרטו החדש. אחרי שנים בהן הפיק סרטים ושידורי טלוויזיה, נאלץ להניח את הקריירה המצליחה שלו בצד עקב מחלתה של אשתו. לאחר שהתאלמן, במקום לשקוע בדכדוך הוא החליט לשוב לאהבתו הישנה, הקולנוע.סרטו של לנג אנושי ואופטימי ומשתתף בו צוות שחקנים נהדר. הניג, שחקן התיאטרון, אשר שיתף פעולה בעבר עם לנג, מגלם את דמותו של פטר בצורה משכנעת למדי. אך למרבה הצער, הסרט נראה לעיתים כסרט תעמולה למפלגת האלמנים והאלמנות ואינו מצליח לרגש.
בנוסף, "פטר השלישי" מקוטלג כ"קומדיה" אבל לנג כתב תסריט על דמויות בודדות הפועלות בתוך מרחב אפרורי וקודר - התוצאה שמתקבלת היא סרט עגמומי ומדכא. אפילו ידלין הנפלאה שמגלמת את דמותה של אלונה המלצרית, לא מצליחה להפיח שמחת חיים בעלילה.יחד עם זאת, אם בוחנים את מכלול יצירותיו של לנג, ניתן להבחין באמירות המשותפות לסרטיו, העוסקים בסיפורים מחייו האישיים וכי הוא מפתח שפה, סגנון וקול ייחודי משלו. אם הוא ימשיך לייצר סרטים בקצב, כמו שיצר עד כה (לנג מצלם בכל שנה לפחות שני סרטים ועד היום ביים ארבעה פיצ'רים) יהיה מעניין לראות כיצד הוא הופך לאוטר בעולם הקולנוע האינדי הישראלי.למי שאינו בקיא בעבודותיו הקודמות של לנג וטרם יצא לפנסיה, הצפייה בסרט עלולה להיות קצת מעיקה. אבל מאחר וזוהי יצירה מקורית, עם הפקה מינימלית ועמוסה בכוונות טובות, שווה ללכת לצפות בו.
פטר השלישי.
רעיון טוב, משחק טוב, הכול טוב אך הסרט אינו מצליח לעניין. כאשר העלילה צפויה מראש, חשוב כי לדמויות יהיה עומק ובשיחות יהיה הומור. כמו ביצירת המופת The Last Orders