להילחם על זה ביקורת סרט

סרטי אגרוף הם סוג של ז'אנר בפני עצמו בקולנוע האמריקאי. "השור הזועם", "רוקי", "מיליון דולר בייבי" ורבים אחרים הם רק כמה מהשמות הבולטים כביכול המשתייכים לז'אנר זה, ובמקרה של אותה שלישייה מדובר בשלושה סרטים שהפכו לקלאסיקות קולנועיות לכל דבר.

הסרטים האלו אמנם מתרכזים במתאגרפים ובדרך שלהם להגשים את חלומם ולהפוך לטובים ביותר בתחומם, אך הם מכילים מסרים חברתיים ותמות שונות שכלל אינן קשורות לאגרוף. כאלה שאפשר לפענח עם קצת מחשבה מעמיקה. הם לא רק מותחים את קצת גבול היכולת של הגיבורים שלהם, הם גם מציגים לצופה נרטיב אחר לחלום האמריקאי."להילחם על זה", אינו שונה במיוחד מאותם סרטים. הוא עוקב אחר סיפורו האמיתי של ויני פזיאנזה, מתאגרף אמריקני שזכה בשלל תארים עד שעבר תאונת דרכים קשה שבעקבותיה צווארו נשבר. רופאיו קבעו שאין שום סיכוי שבעולם שהוא יחזור ללכת, בטח ובטח שהוא לא יחזור לעולם האגרוף. כבר מהרגע הראשון בו הוא שואל מתי הוא יוכל לחזור להתאגרף, אנו מגלים שעומד מולנו אדם שלא מתכוון להרים ידיים בקלות ועם כוח רצון בלתי נגמר גם לא דבר פעוט ושולי כמו צוואר שבור יימנע ממנו לחזור לזירה ולהפוך לאלוף. פזיאנזה אמנם היה מתאגרף מוכשר, אבל הוא מעולם לא הפך לסופרסטאר, לאגדה - ונראה שזה קצת צרם לו. הנקודה הזו, בה הוא מוכן להסתכן בנכות מוחלטת כדי לחזור לעשות את הדבר שהוא הכי טוב בו, היא נקודת השיא של הסרט. הוא הולך נגד הזרם, ממרה את פיהם של בני משפחתו ושל המאמן האישי שהפך לחבר, וחוזר להתאמן, לאט לאט - אבל ממש לא בטוח. הוא עושה הכל בהדרגה, ואפילו מצליח לשכנע את המאמן השיכור שלו לחזור לאמן אותו - בשקט, בסוד, בלי ידיעת הוריו הדואגים, שכל כך מפחדים שהוא יהפוך משותק לתמיד.העלילה של הסרט קורצת לתקופת האוסקרים, הפוטנציאל בשמים, אך הבמאי והתסריטאי שלו, בן יאנגר, פשוט לא מצליח להתמודד איתו, ובמקום ליצור סרט מרגש, מעורר השראה וסוחף הוא יצר סרט חביב, סימפטי ודי בנאלי שלא משאיר את הצופה במתח לקראת המשך התקדמותו של פזיאנזה. ייתכן ואחת הסיבות לכך היא כי דמותו של פזיאנזה, שמגלם מיילס טלר המוכשר, היא קצת מעצבנת, אבל דמויות מעצבנות הן לאו דווקא דמויות שאי אפשר להתחבר אליהן. התסריט פשוט לא מצליח לעורר אמפתיה כלפי אף אחת מהדמויות. גם לא שחקן מצוין כמו אהרון אקהרט, המגלם את המאמן קווין, מצליח להוציא מדמותו השבלונית דבר למעט מבטא כבד ומוגזם. קווין הוא מעין מקבילה למי שפזיאנזה יכול להיות: מאמן שעבד עם מייק טייסון בצעירותו ושלא הצליח להתקדם במיוחד מעבר לכך. העובדה כי האלכוהול הוא חברו הקרוב ושהוא הפך לבן בית בבית משפחת פזיאנזה אמורה לגרום לנו לפתוח אליו את הלב, אבל גם במקרה הזה לא נוצר חיבור כלשהו. רק השחקנית קייטי סיגל (לנצח פג באנדי מ"נשואים פלוס"), המגלמת את אמו של הגיבור, מצליחה לעורר אמפתיה כלשהי.האשמה המיידית לכשלונו היחסי של הסרט תלויה ביאנגר, הבמאי/תסריטאי שמייצר תוצאה ממוצעת שכבר נראתה בעבר עשרות אם לא מאות פעמים. סיפורו של ויני פזיאנזה הוא בלתי ייאמן, זהו אחד הקאמבקים הגדולים ביותר שהיו בעולם הספורט, ובמקום להפוך אותו לסרט גדול בפני עצמו, יאנגר מאבד עליו שליטה ועושה מהמתכון המשובח שקיבל לידיו מוצר קונבנציונלי.לפחות ניתן להסתפק בכך שהשחקנים נותנים את המיטב, אבל לכל שחקן יש מגבלות כשהוא עובד עם במאי שחושב שהוא עושה סרט טוב, אך בפועל לא מוציא ממנו דבר למעט כמה סצנות אגרוף בינוניות. לסיפור כזה מגיע הרבה יותר.

משמרת מאוחרת Late shift חדש 2026

צבעי הזמן Colours of Time חדש 2026

Mother Mary Mother Mary חדש 2026

נינו Nino חדש 2026

הדרמה The Drama 2026

הכלה! The Bride 2026

זה עובד? Is This Thing On 2026

השמש זורחת על כולם The Sun Rises on Us All 2026

לבנות מחדש Rebuilding 2026

פיליון Pillion 2026