לאחר שקיבל מועמדות נחשקת לאוסקר על סרטו "משחקי חיקוי", הבמאי מורטן טילדום מביא אל המסך הגדול את "הנוסעים". סרט עם מיליון רעיונות ללא מיקוד בתוך מעטפת עתידנית מיותרת - זהירות ספוילר בהמשך!
כריס פראט, הלא הוא ג'ים פרסטון, מכונאי מכדור הארץ, בוחר לצאת למסע בספינת חלל, אשר מטרת היעד שלה היא להגיע לעולם חדש בשם הומסטד 2. מאחר ומדובר במסע של 120 שנה, כל אנשי צוות הספינה ו-5,000 הנוסעים עליה שרויים במצב תרדמת. מתישהו משהו השתבש, פרסטון מוצא עצמו מתעורר לבדו 90 שנה לפני הזמן. מה עושה אדם במצוקה השרוי בחלל לבדו אתם שואלים? מסתבר שהוא הופך לאלכוהוליסט והחבר הכי טוב שלו הוא אנדרואיד בשם ארתור, הלא הוא מייקל שין הנהדר ("פרוסט\ניקסון").
פרסומת
על פניו, נראה שצפוי לנו סרט מתח בחלל, הרי אנחנו כבר מכירים את כריס פראט ומסעותיו. אהבנו אותו ב"שומרי הגלקסיה", ועוד סרט המשך מבית מארוול ייצא בכיכובו בעוד כשנה. אבל לא כל פראט בחלל זה פראט טוב. טילדום בחר לספר לנו סיפור עם מוטיב שבטי ראשוני, כמו אדם וחווה, תוך כדי הסיפור של היפהפייה הנרדמת נכנס באמצע וכל זה כאשר על הדרך הוא מעביר ביקורת על הקידמה העתידנית עם אמירה קשוחה על כך שכל המותרות בעולם לא שווה כלום, אם אין לנו בני אנוש לחלוק איתם את זה.ופה נכנסת לתמונה ג'ניפר לורנס. לאחר שעמום טוטאלי של פרסטון בחלל, ושלי בקולנוע, הוא מחליט להעיר אותה. מסתבר שאפשר להתאהב באישה גם כשהיא פשוט שוכבת שם ולא עושה כלום. כמו בסיפור אגדות, השניים מתאהבים ומנהלים רומן קסום במיוחד ולפתע הסרט הופך להיות סיפור אהבה.
העומק היחיד שמצאתי בסרט, התבטא ברגעים אמתיים בין השניים, והם היו מעטים מאוד. דמותה של לורנס, אורורה, נחשפת כסופרת אבל מילותיה היו מועטות ומאוד שטחיות. קשה מאוד להחזיק סרט שלם רק עם שניים-שלושה שחקנים. החוכמה היא בתסריט, בעומק, ברגש ובצילום. אך בתסריט אין דבר מתוחכם: אין שיחות נפש עמוקות מדוע כל אחד בחר לעזוב את העולם היחיד שהוא מכיר בידיעה מוחלטת שבזמן שהם שרויים בתרדמת כל מי שהם מכירים ימות."הנוסעים", כמעט מתקרב לרעיון מדהים ואז בורח לאחר, הוא כמעט קולע בזווית צילום מסוימת ואז לא. הכל כמעט. השיא מגיע כאשר איש צוות (בגילומו של לורנס פישבורן) מתעורר, במה שחשבתי שיציל את סוף הסרט. טעיתי. ברבע האחרון, השלושה מנסים למצוא פתרון לכשל שנוצר בספינה החלל תחת ההבנה שהם עלולים להעביר את שארית חייהם ערים בחלל ללא מפלט. ואז יש קצת אקשן, במה שנקרא "קצת מדי ומאוחר מדי". "הנוסעים" הוא סרט מיותר שלא החליט עדיין מה הוא, עם רעיונות לא בשלים וקאסט שחבל שנטל בו חלק.
מדע בדיוני עם רעיון מאוד מעניין על לא טוב היות האדם לבדו.בתוך חללית בחלל כמו על אי בודד,האדם זקוק לבן זוג,לקשר בין אישי לביטוי רגשות,ולתלות ולשיתוף פעולה אנושי.
שם:anipoגיל:4612/01/2018 18:52:49
7/10
גם מי שלא חובב סרטי מדע בידיוני יוכל לאהוב. סיפור אהבה עם תובנה נכונה על החיים בכסות של מסע עתידני בחלל. קבוצה של נוסעים שהוכנסו לתרדמת ,נוסעים לעבר כוכב לכת חדש בו יתחילו בחיים חדשים. המסע אמור לארוך 120 שנה, אך בעקבות כשל מערכתי, אחד מהם שהוא מכונאי בשם ג''ים מתעורר כעבור 30 שנה. עכשיו כשהוא לבד בחללית, ברור לו שהוא לא ישרוד עוד 90 שנה ולא ישלים את המסע.לאחר שנה כשהוא בודד ,הפיתרון שהוא מוצא זה להעיר את אחת הנוסעות בשם אורורה, סופרת ניו יורקית יפהפיה. לאחר לבטים ובידיעה שלה צפוי גורל זהה לשלו ,הוא מבצע את המעשה כדי לא להיות לבד. בהתחלה הכל זורם ביניהם והם מתאהבים למרות שבחיים האמיתיים לא היה הרבה סיכוי שהם יהיו זוג.ברגע שאורורה מגלה שג''ים העיר אותה,הכל מתהפך.אורורה לא סולחת ונוצר נתק ביניהם, אך משהחללית עומדת להתפוצץ, הם מאחדים שוב כוחות וקושרים את גורלם יחד. המסר הוא, שבחיים אנחנו חושבים יותר מידי על החיים שאנחנו חולמים לחיות אותם ומפספסים את האושר שאנחנו יכולים להפיק בהווה וממה שיש לנו בידיים. בגדול, הסרט הוא הפתעה נעימה.