טריינספוטינג 2 ביקורת סרט

אחת המכות הגדולות ביותר בהוליווד היא מכת ההמשכונים. כשסרט מסוים זוכה להצלחה גדולה, האולפנים מיד ידאגו שסרט ההמשך שלו ייצא לפועל וכך הם יוכלו לחגוג עוד קצת על כל המזומנים שהם ירוויחו ממנו. בואו נודה, בודדים הם המקרים שבו סרטי המשך התעלו על המקור, השתוו לו או עשו את המינימום ולא ביישו את עצמם.

"טריינספוטינג 2" אינו כזה: 21 שנים אחרי צאת הסרט הראשון, שכבר הספיק להפוך לקלאסיקה, ההמשכון שלו עומד בגאווה בפני עצמו, עם לא מעט רגעים שמכוונים היישר לאוהדי הסרט המקורי.במה בעצם שונה "טריינספוטינג 2" מהסרט הקודם? האמת, לא הרבה. כל אחד מרביעיית החברים המקורית נמצאת במקום רע בפני עצמו, לא שונה כל כך מהפעם הקודמת שראינו אותם. דניאל "ספאד" עדיין מכור לסמים מהם הוא מנסה להתנקות; סיימון "סיק בוי" סוחט אנשים, מנהל פאב כושל ומנסה לפתוח מכון מסאז'ים (או בשם הפחות צנוע שלו, בית זונות); פרנקו בגבי נמצא בכלא, ומארק רנטון? טוב, הוא עבר לאמסטרדם, התחתן שם והביא לעולם שני ילדים – או לפחות כך הוא טוען. דבר לא השתנה – רק הפנים של כולם קצת התקמטו. טוב נו, כנראה העובדה שהם עדיין בחיים מהווה הפתעה בפני עצמה. הצרות מתחילות כשרנטון חוזר לאדינבורו. מצד אחד הוא מציל את חייו של "ספאד" רגע לפני שהוא מתאבד, אך מהצד השני סיימון לא בדיוק שמח על חזרתו – והוא מעוניין לנקום בו על מה שעשה בסוף הסרט הקודם, אז, לפני 21 שנים. ובגבי? לאחר שברח מהכלא, הוא מגלה שרנטון חזר העירה והוא מתכנן בדיוק כיצד הוא יהרוג את מי שפעם היה אחד מחבריו הטובים ביותר. אבל לכל אחד מהם יש את הצרות שלו, שלא קשורות לאחרים. ילדים, מוות במשפחה, אבטלה, שקרים וסודות. החיים אף פעם לא היו מושלמים עבורם, אבל הם בטח שלא השתפרו עם השנים. אחת השאלות שנשאלת במהלך הצפייה בסרט היא עד כמה ההמשכון הזה היה הכרחי. ובכן, בואו נודה באמת – הוא לא. המקור אמנם הסתיים בסוף פתוח, אבל הוא לגמרי יכול היה להישאר ככה, ולהשאיר לצופים את הדמיון לגבי עתידם של הדמויות. מכיוון שאין זה המצב, נותר רק להישען לאחור ולצפות בסיפוק כיצד "טריינספוטינג 2" לא גורע דבר מהמקור, אלא מוסיף לו עקיצה שמתאימה לעולם המודרני שבו אנחנו חשובים בדיוק כמו עדכון הפייסבוק האחרון שלנו. זה עולם מהיר ותזזיתי, כזה שהסרט הראשון יצא נגדו – אך השני רק עוקץ אותו מעט. ומה שחשוב באמת בעולם הזה הוא איך אתה מציג את עצמך, לא מי אתה באמת. אתה יכול להתחבא תחת פילטרים של כלב שמוציא לשון או לחייך עם שיניים לבנבנות בטיול המטורף שלך באיזה אי אקזוטי, אבל מה זה משנה אם בפנים אתה לא באמת מאושר?

דני בויל, שביים גם את הסרט הראשון, נהנה מכל רגע שבו הוא זורק מחווה לסרט המקורי. בין אם זה במוסיקה (איך לא), בזוויות הצילום, ברגעים כמעט לא משמעותיים בסצנות שונות, בעריכה או אפילו בתפאורה, בויל החזיר אותנו בענק ל-1996, היישר לזמנים הכביכול-תמימים של הניינטיז.התסריטאי ג'ון הודג', שכתב גם את הסרט הראשון, עזר לבויל לעשות מודרניזציה לקלאסיקה בת שני עשורים, והוא עשה זאת עם נגיעות רבות שמכוונות היישר למקור. הוא לא נושך כמו קודמו, אבל הודג' ממש לא כתב תסריט חסר עמוד שדרה. אם הסרט הראשון ניסה להראות כיצד חיו נרקומנים צעירים ומלאי הכעס בבריטניה, "טריינספוטינג 2" מציג את משבר אמצע החיים של כל אחד מהם. גם גיבורים קולנועיים יכולים להתבגר, לא תמיד בחן, אבל זה מראה שבמובן מסוים גם הם אנושיים כמונו.הגעגוע לעבר, לנוסטלגיה, הוא צורך שקיים בכולנו, צורך שאי אפשר להתכחש אליו. חלקנו מנסים להדחיק אותו, אחרים מקבלים אותו בברכה. כל הארבעה נושאים על כתפיהם את העבר שלהם, גוררים אותו איתם לכל מקום אליו הם הולכים. הם לא יכולים להתחמק ממנו וגם לא מנסים יותר מדי לעשות זאת. זו בעצם אחת המטרות הגדולות שבסרט: הוא לא מתכחש לעברו, הוא ממשיך קדימה. כמו ש"ספאד" מחליט לצאת מההרס העצמי שלו במהלך הסרט, כך "טריינספוטינג 2" מנסה, וגם מצליח, לעמוד זקוף קומה מול קודמו, להפגין נוכחות ולהראות שאין לו במה להתבייש בעצמו.

כימים אחדים Per amore di una donna חדש 2026

המכוון Tuner חדש 2026

מילה שלי I Swear חדש 2026

קלן 75 Koln 75 חדש 2026

אל שולחנו של זאב The Tasters חדש 2026

ערך סנטימנטלי Sentimental Value חדש 2026

בשם הבן Kidnapped חדש 2026

משמרת מאוחרת Late shift חדש 2026

צבעי הזמן Colours of Time חדש 2026

Mother Mary Mother Mary 2026