כנראה אנשים שקוראים לעצמם בני בום לא צריכים לביים דרמות, גם אם הם במאים מחוננים של וידאו קליפים. הסרט העלילתי החדש על חייו ומותו הטראגי של הראפר, השחקן, המשורר והפעיל החברתי השנוי במחלוקת טופאק שאקור, שנרצח כאשר הוא רק בן 25, לא עושה לאדם ולכשרון הרבה חסד. העשייה הקולנועית כל כך מביכה והמשחק החובבני של השחקן הצעיר נטול הכריזמה דימטריוס שיפ ג'וניור, הופכים את הסרט ההוליוודי לחוויה קולנועית מפוקפקת במיוחד. לפחות המוסיקה טובה.139 דקות ארוכות ומייאשות עוקבות אחרי טופאק מילדותו בניו יורק. הוא גודל על ידי אם חברת כנופיית הפנתרים השחורים אשר סבלה מהטרדות חוזרות ונשנות מה-FBI ונאלצה לעזוב עם שני ילדיה לבולטימור, שם טופאק ואחותו העבירו את מרבית שנות נעוריהם. שניהם היו תלמידים מצטיינים, במיוחד טופאק שאפילו התקבל ללימודי תיאטרון ואמנות בתיכון. שם הוא הכיר את מי שהפכה לכוכבת הטלוויזיה והקולנוע ג'דה פינקט. הוא גם הבין שאמו, עם כל הכבוד לפעילותה הפוליטית, מעדיפה לבלות בפעילויות מסוג אחר לחלוטין עם חומרים כימיים ממכרים.
פרסומת
התפנית בחייו תתרחש כאשר האם תחליט לשלוח את ילדיה לדודתם בקליפורניה. שם טופאק מתחיל לפתח את קריירת המשחק והשירה שלו בעזרתה של ליילה סטיינברג, אבל המילים הפרובוקטיביות של שיריו והמסרים הפוליטיים שבהם יגרמו אפילו לבית הלבן לפקוח עליו עיניים. ההתנהגות הילדותית והלא ממש חכמה של הצעיר המוכשר שכוללת תגרות עם שוטרים ועבריינים, שימוש בנשק לא חוקי, יחס שוביניסטי לנשים בשיריו וגם האשמות בהטרדה מינית ואונס, כל אלו יתרמו להתרסקות הכואבת.הסרט מעדיף להתמקד בסנסציוני ולהציג מפגשים עם מוסיקאים כמו ד"ר דרה או סנופ וביגי, אבל לא ליצור קשרים מורכבים ועמוקים שיהפכו אותם לדמויות בשר ודם. גם בנות הזוג שנקרו בדרכו של טופאק כגון ג'דה פינקט או קידדה ג'ונס זוכות ליחס בעייתי כאילו הן היו סוג של קרטון. שלושת התסריטאים שעמלו על כתיבת התסריט נכשלו כישלון מוחלט ביצירת דמויות עמוקות ומורכבות.
דימטריוס שיפ ג'וניור המגלם את טופאק שאקור נטול כל כריזמה. המסך בולע אותו במקום שהוא יבלע את המסך. קורבן נוסף היא השחקנית דנאי גורירה המגלמת את אפני שאקור, אימו הנרקומנית של טופאק. גורירה, שהתגלתה בכלל בברודווי, מגלמת את דמותה של 'מישון' בסדרה "המתים המהלכים". בסדרת הזוועות הדרמטית היא יצרה דמות מעולה שהעוצמה שלה נובעת מהשקט. כאן היא לא מפסיקה לדבר ועושה זאת בדרמטיות תיאטרלית מוגזמת.בסרטים מסוג זה כאשר הסוף ידוע מראש והקהל מחכה לרגע של זיכוך כי הם עומדים לצפות בדמות הנערצת עליהם מתה, התסריט חייב להיות מעולה, הבימוי חייב להיות מוקפד והשחקנים צריכים לכבוש את ליבו של הקהל מהרגע הראשון. שלושת הגורמים הנ"ל לא קיימים בסרט הזה ועם כל הכבוד לפרסים השונים שבהם זכה הבמאי על בימוי קליפים, סרט קולנוע הוא לא וידאו קליפ ואכן יש יותר מדי סצנות שערוכות באופן קליפי. למען האמת גם אלו לא ממש מרשימות בשום צורה שהיא.
כשאתה שומע שיוצא סרט על אחד הראפרים המפורסמים שחיו פה, אתה, בדיוק כמו מיליוני אנשים, מחכה כבר בתור להקרנת בכורה. אז גררתי איתי את אחי, בתור מעריצה מושבעת של מוזיקה שחורה, ובמקום לצאת מרוצים יצאנו די מבולבלים.
מה כבר ביקשנו? - קצת בכי ורגש וכל המסביב, סיפור אהבה משגשג ברקע, סצנת מוות סוחפת ולראות איך עלו הרעיונות לכל השירים שאנחנו עדיין מדקלמים.
ציפתי, כמו כולם, לסממנים ברורים לעלייה של הקינג, ובמקום זה קיבלתי 20 דקות של וואו, ואז ''מה לעזאזל קורה פה?''
בהתחלה הייתי מרותקת, מחכה למשהו קצת שונה, ואחרי 20 דקות הבנתי עם איזה סרט יש לי עסק.
הסרט מתחיל ברקע של גזענות שבה הזמר חי ואיך הוא חי בצל שלה, ופתאום במעבר חד בלי שום הקדמה, הוא נמצא באמצע הפרסום, בלי שום רבדים, בלי להראות שום מוזה לרעיונות לשירים או המאמץ למעלה – את כל זה סיכמו לחמש דקות בלי דקת נשימה, שהשאירו אותי עם " מה לעזאזל קורה פה?".
הסרט הוא סרט מאכזב ופרווה לחלוטין. העלילה משמעת וסתמית, ולא מראה קונפליקט בסיסי. קיבלנו כתמים אחדים לחיים שבאמת רצינו לראות ואם יכולתי לסכם את הסרט הכי טוב – קללות, סמים ועירום לא מתבקש.
שם:תומיגיל:4117/06/2017 19:59:47
7/10
לא רע אבל קצת יבש ולא חזק!
שם:יניבגיל:3616/06/2017 08:10:28
7/10
סרט נחמד אבל לא יותר.
הסרט מביא סיפור מרגש לא רק על האמן אלא על תקופה של גזענות גואה נגד שחורים,הבעיה שהסרט לא מממש את הפוטנציאל שמאחורי הסיפור ומביא הרבה קטעים שהיה עדיף להוריד בעריכה כי לא תורמים כלום לסרט.בטרילר לסרט כל הזמן התפארו שזה הסיפור שלא סופר אבל חבר שהלכתי איתו כבר ידע בכל סצינה מה עומד לקרות.
לסיכום סרט נחמד ולא יותר