טופאק: כל העיניים עליי ביקורת סרט

כנראה אנשים שקוראים לעצמם בני בום לא צריכים לביים דרמות, גם אם הם במאים מחוננים של וידאו קליפים. הסרט העלילתי החדש על חייו ומותו הטראגי של הראפר, השחקן, המשורר והפעיל החברתי השנוי במחלוקת טופאק שאקור, שנרצח כאשר הוא רק בן 25, לא עושה לאדם ולכשרון הרבה חסד. העשייה הקולנועית כל כך מביכה והמשחק החובבני של השחקן הצעיר נטול הכריזמה דימטריוס שיפ ג'וניור, הופכים את הסרט ההוליוודי לחוויה קולנועית מפוקפקת במיוחד. לפחות המוסיקה טובה.139 דקות ארוכות ומייאשות עוקבות אחרי טופאק מילדותו בניו יורק. הוא גודל על ידי אם חברת כנופיית הפנתרים השחורים אשר סבלה מהטרדות חוזרות ונשנות מה-FBI ונאלצה לעזוב עם שני ילדיה לבולטימור, שם טופאק ואחותו העבירו את מרבית שנות נעוריהם. שניהם היו תלמידים מצטיינים, במיוחד טופאק שאפילו התקבל ללימודי תיאטרון ואמנות בתיכון. שם הוא הכיר את מי שהפכה לכוכבת הטלוויזיה והקולנוע ג'דה פינקט. הוא גם הבין שאמו, עם כל הכבוד לפעילותה הפוליטית, מעדיפה לבלות בפעילויות מסוג אחר לחלוטין עם חומרים כימיים ממכרים. התפנית בחייו תתרחש כאשר האם תחליט לשלוח את ילדיה לדודתם בקליפורניה. שם טופאק מתחיל לפתח את קריירת המשחק והשירה שלו בעזרתה של ליילה סטיינברג, אבל המילים הפרובוקטיביות של שיריו והמסרים הפוליטיים שבהם יגרמו אפילו לבית הלבן לפקוח עליו עיניים. ההתנהגות הילדותית והלא ממש חכמה של הצעיר המוכשר שכוללת תגרות עם שוטרים ועבריינים, שימוש בנשק לא חוקי, יחס שוביניסטי לנשים בשיריו וגם האשמות בהטרדה מינית ואונס, כל אלו יתרמו להתרסקות הכואבת.הסרט מעדיף להתמקד בסנסציוני ולהציג מפגשים עם מוסיקאים כמו ד"ר דרה או סנופ וביגי, אבל לא ליצור קשרים מורכבים ועמוקים שיהפכו אותם לדמויות בשר ודם. גם בנות הזוג שנקרו בדרכו של טופאק כגון ג'דה פינקט או קידדה ג'ונס זוכות ליחס בעייתי כאילו הן היו סוג של קרטון. שלושת התסריטאים שעמלו על כתיבת התסריט נכשלו כישלון מוחלט ביצירת דמויות עמוקות ומורכבות. דימטריוס שיפ ג'וניור המגלם את טופאק שאקור נטול כל כריזמה. המסך בולע אותו במקום שהוא יבלע את המסך. קורבן נוסף היא השחקנית דנאי גורירה המגלמת את אפני שאקור, אימו הנרקומנית של טופאק. גורירה, שהתגלתה בכלל בברודווי, מגלמת את דמותה של 'מישון' בסדרה "המתים המהלכים". בסדרת הזוועות הדרמטית היא יצרה דמות מעולה שהעוצמה שלה נובעת מהשקט. כאן היא לא מפסיקה לדבר ועושה זאת בדרמטיות תיאטרלית מוגזמת.בסרטים מסוג זה כאשר הסוף ידוע מראש והקהל מחכה לרגע של זיכוך כי הם עומדים לצפות בדמות הנערצת עליהם מתה, התסריט חייב להיות מעולה, הבימוי חייב להיות מוקפד והשחקנים צריכים לכבוש את ליבו של הקהל מהרגע הראשון. שלושת הגורמים הנ"ל לא קיימים בסרט הזה ועם כל הכבוד לפרסים השונים שבהם זכה הבמאי על בימוי קליפים, סרט קולנוע הוא לא וידאו קליפ ואכן יש יותר מדי סצנות שערוכות באופן קליפי. למען האמת גם אלו לא ממש מרשימות בשום צורה שהיא.