



"אנושי ונוגע"
עמוק עם משמעות אבל גם משעמם ברוב הזמן.לקראת הסוף אנו נחשפים לגילויים שמשנים את התמונה שנחשפנו אליה עד אז. השאלה המרכזית היא, האם ועד כמה הורים מאמצים יכולים להוות תחליף הולם להורים ביולוגיים.יש עוד סוגיות שעולות שהן בעיקר פילוסופיות. סרט שגורם לך לחשוב, אבל הוא איטי כמעט עד סופו ולא מלהיב במיוחד. נקודה נוספת שאותי עניינה, קשורה לתרבות היפנית וזה היה מסקרן להיחשף אליה.
סרט טוב ומייגע. המשחק מעולה, הצילום לא רע בכלל, הפס-קול די מוסיף לאווירה, העריכה מצויינת ורוב הדיאלוגים נהדרים ובנויים היטב אל התסריט והעלילה בעלי קצב איטי מאוד, לא מעניינים או סוחפים במיוחד, רדומים מאוד, מעייפים, לא תמיד מובנים, ולעיתים רחוקות מעט יומרניים. בקיצור, ממש לא לכל אחד. בעיקר לחובבי סרטים זרים (ואני לא חובב גדול של סרטים זרים).
חוץ מרעשי שאיבת נודלס לא נעימים, כמנהג המקום, לא הסרט לא יותיר הרבה בזיכרונו של הצופה המערבי הממוצע. המבקרים אהבו את הסרט, אולי גם חלק מהצופים, אבל, תכל''ס, הרעיון שברקע, אינו חזק דיו כדי להחזיק סרט של שעתיים. בנוסף, בלתי ניתן לעמוד במדויק על קשריה של דמות בולטת אחת עם המשפחה עקב עריכה לא מדויקת או תרגום לקוי.

סרט עשוי מעולה.המשחק של הילדים יוצא מן הכלל. מותח,מבלבל,חידתי,מוסר כפול לאורך כל הסיפור.מאוד מפתיע ומסקרן איך ביפן הנאורה והמתקדמת אנשים חיים כך.הפרשנות שלהם ל:מה זו משפחה כשבוחרים בה.
הסרט מעניין בעיקר כי הוא מאפשר הצצה לתרבות היפנית, הוא איטי ומאופק בצורה אופיינית לסרטים יפניים. הדמויות נוגעות ללב, אם כי התסריט לא מספיק מגובש לטעמי.