האירי ביקורת סרט

כל סרט חדש של מרטין סקורסזה, גדול הבמאים האמריקאים מאז שנות ה-60 עד ימינו, הוא אירוע קולנועי מסקרן. סקורסזה, שמאחוריו יצירות קאנוניות, כגון "רחובות זועמים", "נהג מונית", "השור הזועם", "החבר'ה הטובים" ועוד, נחשב עד היום לאחד היוצרים החשובים ביותר שעדיין פועלים. אבל ישנם גם הסרטים הפחות מוצלחים, הבינוניים שעדיין מעוררים עניין בזכות האיכויות הקולנועיות יוצאות הדופן שלהם, אם זה המשחק של פול ניומן ב"צבע הכסף", הסקנדלים הבינלאומיים של "הפיתוי האחרון של ישו", סרט הגנגסטרים הזניח "קזינו" או "קונדון" - הדרמה על ילדותו של הדלאי למה. בשנים האחרונות נראה שסרטיו אולי איכותיים, אך הם ארוכים מדי. "השתיקה" סרטו הלפני האחרון סיפק חוויה מרהיבת עין אך מתישה ואילו "הזאב מוול סטריט" הרגיש כמו ריצת מרתון על הליכון או פול גז בניוטרל, הרבה אנרגיות מתפרצות שלא מובילות לשום מקום. אז איך "האירי", פרויקט החלומות שסקורסזה ניסה לגייס לו תקציב במשך שנים רבות?עבור אמני קולנוע ייחודים כמו אלפונסו קוארון, האחים כהן, סטיבן סודרברג ואחרים נטפליקס מציעה שליטה יצירתית מוחלטת וכיסים עמוקים לתקציב, הצעה מפתה במיוחד לאנשי קולנוע חשובים ואיכותיים בכירים שמתקשים למכור את מרכולתם לאולפני הקולנוע הרגילים כמו דיסני, יוניברסל, סוני, וורנר ופאראמאונט. הסרטים של היוצרים האלה גדולים, יקרים ופונים לקהל יחסית מצומצם, לכן האולפנים הגדולים בהוליוודים לא ממהרים להשקיע בסרטים המדוברים תקציבים גדולים. אך יש גם סיכון גדול להצעה המפתה מאוד של נטפליקס. כאשר מציעים תקציב חלומות וחירות אמנותית מוחלטת ליוצרים שלא מסוגלים לרסן את עצמם או להקשיב לביקורת של אחרים זה גם יכול להסתיים רע. זאת גם הייתה הבעיה שנתקל בה מרטין סקורסזה שהאולפנים הגדולים לא ששו לתמוך בפרויקט החלומות שלו. סקורסזה התקבל בנטפליקס בזרועות פתוחות לרווחה ופנקס צ'קים עם תג מחיר של 200 מיליון דולר, התקציב של סרטי "הנוקמים". התוצאה שאורכה 209 דקות לא ממש מצדיקה את אורכה וגם את העלות הגבוהה. "האירי" הוא מלכתחילה סיפור אינטימי על מערכת יחסים של מחסל מטעם המאפיה האיטלקית עם מעסיקו ועם אחד הקליינטים שלו. שתי מערכות יחסים אינטימיות של גברים ערמומיים, נטולי מוסר ואלימים. אבל הסיפור על שתי מערכות היחסים הייחודיות שאותו מחסל ניהל הולך לאיבוד בתוך אפוס מתמשך שמרגיש שהתמלא אוויר בעלילות משנה מיותרות, דמויות משנה לא ממש מעניינות ורקע היסטורי ופוליטי שמרגיש כמו מסירת מידע לצופה ולא חלק מהסיפור או כמקדם עלילה חשוב.החלק הארי של התקציב הושקע בטכנולוגיה חדשה שעזרה ביצירת מראה צעיר לשלושת השחקנים המזדקנים המשתתפים בסרט. הטכנולוגיה לא ממש עובדת והתחושה היא שגם אחרי השיפוץ הדיגיטלי הכל כך יקר, השחקנים עדיין מבוגרים מדי. רוברט דה נירו, השחקן הכמעט קבוע של סקורסזה, פשוט זורח בתפקיד האירי. אליו מצטרפים ג'ו פשי ("החבר'ה הטובים", "קזינו"), שפרש מעולם המשחק וחוזר במיוחד לסרט זה ואל פאצ'ינו האגדי באחד מתפקידיו הטובים ביותר בשנים האחרונות. באופן מפתיע זהו שיתוף פעולה ראשון של סקורסזה עם פאצ'ינו שיש לו רקע רחב בסרטי מאפיה כמו "הסנדק", "פני צלקת", "דרכו של קרליטו" ועוד. לצד זוכי האוסקר הוותיקים ניתן למצוא עוד זוכת פרס אוסקר, אנה פקווין, שתפקידה הוא בעיקר לבהות או להתבונן על סיטואציות בלי לדבר. תפקיד אומלל לשחקנית כל כך מוכשרת. בכלל, הדמויות הנשיות שוליות ובעיקר על תקן נשות הפושעים שהן גם מעשנות סדרתיות. כולן שחקניות לא מוכרות כך שהן לא גונבות את אור הזרקורים של הכוכבים הגדולים לצדן. לא ברורה לי הבחירה המוזרה של סקורסזה, זה פשוט מרגיש לא נכון אמנותית. עלילת הסרט עוקבת אחרי דמותו של פרנק שירן (דה נירו), ותיק ממלחמת העולם השנייה, שמנהל קריירה ענפה כנהג משאית המפזר בקר בשלל חנויות. כישוריו המקצועיים מהצבא, כלומר להרוג בדם קר ללא חרטה או כמעט ללא חרטה, מובילים אותו אל חיי הפשע, תחילה כגנב בשר המוצא את עצמו מוכר את הבשר שמיועד לקונים החוקיים שלו. בסופו של דבר הוא מתגלה כרוצח יעיל, המנוהל בקפדנות ואדיבות ידידותית על ידי אחד מראשי המאפיה האיטלקית, ראסל בופלינו (פשי). זה משדך את שירן לג'ימי הופה (אל פאצ'ינו) מנהיג איגוד נהגי ההובלה. טקטיקות העבודה של הופה לא פחות מושחתות ואלימות מאשר אלו של המאפיה, מה שהופך אותו למטרה הן של שלטונות החוק והן של העולם התחתון. שירן מרגיש צורך להיות נאמן למעסיק הכריזמטי שלו שהפך עם הזמן לידיד, אבל גם למי שהפך לבוס שלו והאיש שאחראי על הקריירה הרצחנית הענפה שלו.בדרך כלל יצירות קולנועיות באורך שלוש שעות וחצי מתמקדות בשלל דמויות ושלל עלילות, ואכן "האירי" מציג מספר עלילות משנה ודמויות צבעוניות המעטרות אותו אך בסופו של דבר הסרט מתמקד בשלושת הגיבורים ובמערכת היחסים הלא שגרתית שלהם ובמחיר שכל אחד מוכן לשלם כדי לבצע את עבודתו וייעודו. לפשע יש מחיר ומסתבר שיותר גרוע מבית הכלא הוא לחיות בבדידות מוחלטת כאשר הקרובים ביותר אליך הם אלו שיתרחקו ממך או יבגדו בך בזמן שהחברים שלך נקצרים אחד אחרי השני. זהו המחיר שכל אחד משלושת הגיבורים יצטרך לשלם על התשוקה שלהם לכוח ועל הפשעים חסרי התקדים שהם היו מוכנים לבצע כדי להגיע למעמד שבו הם נמצאים. "האירי" בסופו של דבר מתגלה כיצירה קולנועית מרשימה ובאותה נשימה דידקטית ומאכזבת. כאן גם מגיעה הבעיה המרכזית. על אף שכל שחקני הסרט המדובר נפלאים ונמצאים בשיא כוחם, ההזדהות עם הדמויות אפסית. האם אנחנו באמת צריכים לרחם על הגברים הנ"ל ועל גורלם הטראגי ?"האירי" הוא אחד הסרטים המאתגרים והמעניינים שנוצרו השנה, אך הוא רחוק מלהיות יצירת המופת שנטפליקס מנסים למכור. הוא סובל מחוסר איזון היסטרי בעיקר בשל אורכו (אותה בעיה שסבלו ממנה שני סרטיו האחרונים של סקורסזה), אך עדיין מדובר בקולנוע מרשים שראוי לצפות בו על המסך הגדול. יש בו רגעים קולנועים מרגשים ומלאי חסד לצד רגעים אלימים וברוטאליים שרק קולנוען מבריק כמו סקרוסזה יכול ליצור. נראה שבחוסר האחידות הנע בין סצנות מרשימות לסצנות שהיה אפשר להשאיר על רצפת חדר העריכה אפשר להאשים את סקורסזה באפס בביקורת עצמית. כפי שכתבתי בביקורות הקודמות על סרטיו האחרונים של סקורסזה ("שתיקה", "הזאב מוול סטריט"), הסרט הטוב ביותר שלו במאה ה-21 הוא עודנו יצירתו המשפחתית המרגשת "הוגו" משנת 2011 שזיכה אותו ב-11 מועמדויות לפרס האוסקר. ככה זה כשסקורסזה איש שחי, נושם ואוכל קולנוע עושה סרט על אחד מאבות הקולנוע ז'ורז' מלייס ולא על גנגסטרים אלימים שלא ניתן להזדהות איתם.

מתחרים Challengers חדש 2024

הכפתן הכחול The Blue Caftan חדש 2024

ג'ויקה Joika חדש 2024

רדיקלי Radical חדש 2024

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024