קאובוי של אספלט ביקורת סרט

הסרט "קאובוי של אספלט" עוקב אחר מגדלי סוסים אפרו-אמריקנים בפילדלפיה, שחייהם סובבים סביב האורווה העירונית שברחוב פלטשר בעיר, שהיא האורווה האחרונה שנותרה עומדת על תילה לאחר ששאר האורוות העירוניות נהרסו לפנות מקום לעוד פרויקט נדל"ן. סיפור המסגרת הזה אמיתי ובסוף הסרט אנו רואים את הדמויות המקוריות, שמשחקות בתפקידי משנה בסרט. הן מספרות על חוויותיהן באורוות כחוויה מתקנת וכיצד הרכיבה על סוסים והטיפול בהם הרחיקו אותן מהפשע, ונתנו משמעות לחייהן. זהו רגע מרגש שמבהיר לנו שמדובר בדרך חיים שלא הכרנו, שעומדת לחלוף אולי מן העולם, אבל המשמעות שלה מהדהדת בסרט הפיוטי והיפה הזה לכל אורכו.הסרט מתמקד בסיפור משפחתי ועוסק במשמעות מושג המשפחה והבית עבור הדמויות שלו. קול (קיילב מקלקלין, "דברים מוזרים") הוא נער מרדן שמסתבך בבית הספר ועם החוק. האם, שנואשה מיכולתה לטפל בבן הבעייתי, אומרת לו שידיה קצרו מלהושיע אותו ומעבירה אותו לאביו הארפ (אידריס אלבה), שאותו לא ראה שנים רבות. מוטיב הגאולה מרכזי בסרט ומבוטא גם באמרות השפר של נסי (לוריין טוסן),השכנה של הארפ, שמשתמשת בדימויים דתיים כדי לתאר את הדרך שעל קול לעבור בעזרת אביו. במהלך הסרט עובר קול תהליך התבגרות דרך היחסים הבלתי פשוטים עם אביו, שקרא לו על שם ג'ון קולטריין, גאון הג'אז השחור. כפי שהוא מסביר לבנו : "הוא האדם הכי דגול שאני מכיר שהצליח ללא אבא". האם קול יכול להצליח ללא אביו? הסרט מראה לנו שהוא זקוק לאבא אבל גם, ובעיקר, לקהילה שסובבת את אביו שמוצאת את הגאולה שלה בדמות הסוסים שחייהם נסובים סביבם. אידריס אלבה, המוכר לנו מ"הסמויה", בה היה בצד הלא נכון של החוק, משחק כאן תפקיד של פושע שחזר למוטב באמצעות הטיפול בסוסים. דווקא בנו הוא זה שנסחף בסרט אחרי חבר ילדות שלו, שמנסה למצוא את דרכו מחוץ לעיר דרך סחר בסמים. החלק הזה של הסרט מראה לנו את הסכנות שמהן נחלצו הקאובויים העירוניים בעור שיניהם והן תמיד נוכחות ברקע, מאיימות על השלווה היחסית שמצאו בדרך החיים האלטרנטיבית שלהם.הקהילה הזאת חבושה בכובעי קאובוי, ומספרת סיפורים סביב מדורה, משל היו במערב הפרוע, ולא באמצע העיר הקשוחה והמסוכנת לא פחות. באחד מהמפגשים האלה, הם מדברים על ה"מחיקה" התרבותית שביצעה הוליווד במערבונים הקלאסיים כאשר הציגה את כל הבוקרים בסרטיה כלבנים בלבד. למעשה, על פי מה שנטען בסרט, יותר ממחצית מהבוקרים בפועל לא היו לבנים. נטען שבעוד שהלבנים האמינו בשבירת רוחו של הסוס על מנת לאלפו, והצופה מבין שמדובר גם על "אילוף" העבדים השחורים, הרי שהשחורים מציעים דרך אחרת והסרט אכן מדגים אותה. הסרט מעלה את השחורים על הסוס ומצטרף בכך לסרטים אחרים שכתבו מחדש את המערבון הקלאסי. שתי דוגמאות בולטות הן "אוכפים לוהטים" של מל ברוקס, פרודיה על פוליטיקת הזהויות של המערבון. הדוגמה השנייה היא טרנטינו בסרטו המשובח "ג'אנגו ללא מעצורים", שבו סיפור הנקמה של העבד לשעבר באדוניו מתבטא גם ברכיבתו על סוס שמדהימה את הלבנים. במובן זה גם "קאובוי של אספלט" מהווה תיקון לגזענות הלבנה בכך שהוא מספר סיפור על קהילה אפרו-אמריקנית שללבנים אין בה דריסת רגל. הם מופיעים בסרט רק כנציגי העירייה והמשטרה.אידריס אלבה מפליא לשחק כהרגלו, אך בעיקר בולט כאן קיילב מקלקלין בתפקיד קול. במשחק מאופק ומלא ניואנסים רגשיים, הוא מצליח להעביר את סערת הרגשות של ה"בן האובד" כפי שקוראת לו נסי, השכנה שזוכרת אותו כילד קטן. הילד המיוסר , הכמה לאהבת אב, הוא המוקד הרגשי של הסרט, שקשה לצלוח אותו מבלי להתרגש. הצילום היפהפה של מינקה פארת'ינג קול מפליא לתאר את ההוויה הייחודית של הקהילה, וצובע את הסרט בצבעים משתנים, בהתאם למצב הרוח המשתנה של הגיבור ומסעו בדרך אל האור.זוויות צילום ייחודיות ושימוש במצלמה סובייקטיבית מוסיפים לאותנטיות ולדרמטיות של הסרט. גם הצירוף של נון-אקטורס מוסיף לסרט אותנטיות ועומק. "קאובוי של אספלט" הוא סרט אופטימי, שמוצא בתוך האפילה והקושי רגעים קטנים של אור. הוא מאמין ביכולת האנושית לשינוי, בכוחה של קהילה ומשפחה, וביחסים בין האדם לבעלי החיים המלווים אותו כמקור לשינוי הזה. עם זאת, הסרט אינו נופל במלכודת הסנטימנטליות או המלודרמה. הוא מרגש, אמיתי ונוגע ללב.

מתחרים Challengers חדש 2024

הכפתן הכחול The Blue Caftan חדש 2024

ג'ויקה Joika חדש 2024

רדיקלי Radical חדש 2024

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024