הברך ביקורת סרט

Aheds Knee Movie Review

יאיר הוכנר על "הברך":
"האישי והפוליטי במחול קולנועי מרהיב ומדכא"

סרט ארכיון שתף/י

משחק אבשלום פולק, נור פיבק, יורם הוניג במאי/ת נדב לפיד

דרמה

ביקורת סרט להברך מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"אוטר בשיאו"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

3.4/10

היכן תצפו?

בקולנוע

52.6% בבית

15.8% לא אצפה

31.6%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

רק שנתיים חלפו מאז ש"מילים נרדפות" זכה בדב הזהב היוקרתי, הפרס החשוב ביותר בפסטיבל ברלין, ופרס חדש נוחת בחיקו של נדב לפיד, פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן. הפעם הפרס הוענק לו בעקבות סרטו הרביעי במספר, "הברך". מדובר בסרט הישראלי היחיד אי פעם שזכה בפרס הנחשק. כמו בסרטיו הקודמים, לפיד ממשיך לערבב אחד בתוך השני את האישי והפוליטי. בסרטו הקודם "מילים נרדפות" היה זה צעיר ישראלי שנמלט לפריז כדי לברוח מהישראליות שלו, ללכת לאיבוד בעיר האורות, להיפטר מזהותו הישנה ולמצוא את עצמו מחדש בעיר. דבר שהוא מגלה כמשימה בלתי אפשרית.גם בסרטו החדש, "הברך", יש גיבור מיוסר, במאי קולנוע הנקרא רק באות הראשונה של שמו י' בגילומו של אבשלום פולק (הזכור בעיקר מתפקידו בסדרה "פלורנטין" של איתן פוקס). גם כאן הגיבור רוצה לברוח מהמציאות, אבל הפעם במקום פריז, הוא מוצא את עצמו בערבה, לב ליבו של המדבר הישראלי, כאשר מסביב רק גבעות, הרים ואגמון מטונף. הגיבור המיוסר הוזמן להציג את סרטו בספרייה של עיירה קטנה ונשכחת. באופן לא ממש מפתיע גם כאן הוא לא יכול לברוח מהמציאות שאינה מפסיקה לרדוף אחריו. הפעם זה פוליטי באופן ישיר בלי אלגוריות ובלי רמיזות כבדות, אבל גם אישי באופן כואב. אותו במאי מתמודד בנשימה אחת עם גסיסתה של אמו מסרטן ובאותה נשימה עם גסיסתה של הדמוקרטיה הישראלית.

"הברך" מתייחס באופן ישיר ואינו משתמע לשתי פנים לשתי דמויות בפוליטיקה הישראלית: האחד נאמר בשמו, בצלאל סמוטריץ' והשנייה היא שרת התרבות לשעבר מירי רגב שרצתה שאמני ישראל יחתמו על טופס נאמנות למדינה. סמוטריץ' הגזען, ההומופוב ושונא הנשים מככב כבר בדקות הראשונות של הסרט בהקשר לציטוט שלו מטוויטר שבו הוא כתב שחבל שחיילים לא ירו בברכה של הנערה הפלסטינית עהד תמימי, המוכרת לישראלים בעיקר מהמאבק שלה נגד הכיבוש. שמה של הפוליטיקאית השנייה לא נאמר באופן מפורש, אבל כל מי שהתעניין במתרחש בארץ אמור לדעת שמדובר בשרת התרבות לשעבר עם אותו טופס נאמנות שערורייתי שגיבור הסרט מתבקש לחתום עליו כדי לקבל תשלום על הקרנת סרטו באותה ספרייה אי שם בלב הערבה. הבקשה מעוררת בו דילמות קשות מנשוא. הוא צריך להתפרנס, אבל מצד שני מבין שמדובר במעשה אנטי דמוקרטי שבו השלטון מנסה להפחיד את היוצרים שחס וחלילה לא יצרו יצירות פוליטיות הסותרות את פעולות הממשלה.שמו המקורי של הסרט, "ברכהּ של עהד" הוא התייחסות ישירה לאותה ברך שסמוטריץ' כל כך רצה שתחטוף כדור אבל היא גם ברכו הרגישה של האמן הישראלי שנשברה תחת מכבש הלחצים של משרד התרבות של רגב. אתם אמנים שהפסיקו כמעט באופן מוחלט ליצור יצירות פוליטיות משמעותית רק כדי שיוכלו להמשיך ולקבל תמיכה מהמדינה. זהו גם ברכה של הדמוקרטיה הישראלית שרוסקה כמעט לחלוטין ורק מנסה לשרוד את המציאות הסיזיפית והלא צפויה שאנחנו חיים בה. "הברך" יותר מכל הוא שירה קולנועית על אמן נרקיסיסט שלכאורה מתעניין באקטואליה ופוליטיקה, אבל בעיקר מתעניין אך ורק בעצמו. אמן שהפסיד למציאות הישראלית גם מבחינה אומנותית כי אף אחד לא ממש מתעניין בסרטיו, אבל גם אחד שהפסיד מבחינה פוליטית למדינה שהופכת ליותר לאומנית וימנית. הוא גם הפסיד לחיים עצמם כי הוא מאבד את אמו אהובה שהיא גם שותפתו ליצירה הקולנועית שלו (באופן שמתכתב עם אמו של לפיד ועורכת סרטיו ערה לפיד שהלכה לעולמה לפני 3 שנים). הברך של אותו אמן היא זאת שרוסקה והפילה אותו על חולות המדבר בחיפוש אחרי קהל בעיירה קטנה וזניחה.

האם אותו קולנוען בשם י' באמת מתעניין בתמימי, בכיבוש או בדמוקרטיה הנכחדת של מדינת ישראל? הספק הוא גדול. הוא פרובוקטור בשקל. הוא מיד מצלצל לעיתונאית בעיתון 'הארץ' כדי להשיג עוד פיסת חשיפה שלה הוא כל כך זקוק. אותו קולנוען כל כך שקוע בשנאה ובדיכאון שלו שהוא מתייחס בזלזול תהומי ואפילו נצלני, אל יהלום (התגלית נור פיבק המופלאה) אותה פקידת משרד התרבות, המעריצה את עבודתו ומחליטה ביוזמתה להזמינו להציג את סרטו בספרייה הקטנה בישוב שבו גדלה. נראה שלפיד עצמו מבקר את ההתנהלות שלו עצמו כקולנוען שמאלן אליטיסט שסרטיו פונים לקהל יעד מאוד מצומצם. הגיבור כמו בכל סרטיו של לפיד מרוחק, עסוק בלנאום את מחשכי נפשו אל תוך המדבר הצחיח שאיננו מחזיר לו תשובה.אבל איזו צעקה כואבת ומסוגננת להפליא. כבר משוט הפתיחה בה אופנוע דוהר באיילון בסופת גשמים, אל רצף של שחקניות ישראליות יהודיות המקיימות אודישנים לתפקיד של עהד תמימי, רעש המנוע של המטוס הקטן, ריקוד המצלמה במדבר לצלילי ונסה פאראדי. פלאשבקים מסוגננים אל שירותו הצבאי וגם שם ריקודים מסעירים וזיכרונות מדכאים הבוחנים את הגבריות הישראלית הצעירה, בסצנות שניתן להגדירן כהומו-ארוטיות כמו מספר סצנות ב"שוטר" או "מילים נרדפות". סצנת סיום מלאת קתרזיס המזכירה את סרטיו הגדולים של פרנק קפרה על צלע צוק עם המון זועם ושני גיבורים, אחד מותש מהחיים ואחת שלא יודעת לאיזו צרה היא הכניסה את עצמה. על הצילום המרהיב אחראי שי גולדמן ועל העריכה הסוחפת אחראית נילי פלר. השניים ביחד עם הבחירות המוזיקליות הופכים את הסרט לחגיגה קולנועית רב חושית שלעיתים יותר אפקטיבית מהתסריט המדמם של לפיד.לפיד צילם את הסרט ב-18 ימים בתקציב שהוענק לו על ידי מפיקה צרפתייה ועם תקציב השלמה מקרן הקולנוע הישראלי. הוא צילם את הסרט מתוך הכאב והבלבול העצום שהוא היה שרוי בו באותה תקופה, מיד אחרי שאיבד לסרטן את אמו ערה לפיד, אבל גם הביא לעולם את בנו הראשון. בתוך סערה פוליטית סוריאליסטית המובלת על ידי פוליטיקאית רדודה, מתוך אותו מקום לא שגרתי שרק החיים הלא שפויים שישראל ועוד כמה מדינות שהדמוקרטיה בהן רעועה דוגמת פולין או הונגריה מספקים, לפיד יצר את "הברך". קולנוע אינסטינקטיבי המנסה להגיב בזמן אמת למציאות בה הוא מתקיים, גם במישור הפוליטי וגם במישור האישי. זה היתרון שלו וגם החיסרון שלו. מי שרוצה לבדוק למה ספייק לי העניק לו את פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן יגלה יצירה מקומית חריגה ומאתגרת באופייה. מומלץ לאוהבי הקולנוע של לפיד ולחובבי סוגה עילית.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

הברך - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: עפרהגיל: 5427/08/2021 07:38:49

4/10

למעט כמה שוטים יפים, מאכזב בכל קריטריון. פמפלט מדוקלם, משוחק רע ולא משכנע. לדעתי עובד כנגד המסר שהוא מנסה להעביר.

שם: yos863גיל: 5717/08/2021 21:33:05

4/10

המסר הראשי חשוב וגם חלק מטקסטים בועטים וראויים אבל מעבר לזה הסרט לא ממוקד ויש בו קטעים רבים משעממים. לא ממש התחברתי.

שם: laor anatגיל: 5714/08/2021 17:38:06

2/10

לא לא אהבנו בכלל. לא התחברנו בשום צורה. משמים. לא מעניין. ולא אין לנו אג'נדה ימנית או כל אג'נדה אחרת כך שזה לא קשור לפוליטיקה. פשוט לא היה מעניין, לא המשחק, לא הצילום לא צורת ההעברה לא הקצב בקיצור: ממש תדלגו.

קישורים