פיג ביקורת סרט

ניקולס קייג' עשה לעצמו בעשורים האחרונים שם של כוכב מדרג א' שמשתתף בסרטים סוג ז'. אחרי שורת הצלחות ביקורתיות וקופתיות בשנות ה-90 ותחילת האלפיים עם סרטים כמו "לעזוב את לאס וגאס" עליו זכה באוסקר, "אדפטיישן" ו"שר המלחמה" וסרטי אקשן משובחים כמו "עימות חזיתי" ו"קון אייר", הסתבך קייג' כלכלית והחל לקבל כל הצעה אפשרית.הסכמתו להשתתף בכל זבלון אקשן/אימה/פנטזיה ללא קשר לאיכות התסריט וההפקה הפכה לנושא למערכון מצליח של "קולג' הומור" והוא אף הקפיד לנפק בסרטים אלו תצוגות משחק מוגזמות ומוקצנות במיוחד. אבל מדי פעם קייג' בוחר פרויקט צדדי שלא יקבל מימון ללא השתתפות של כוכב בקליבר שלו וכך קיבלנו הברקות כמו "ג'ו", "צבע מהחלל", "מנדי", "פקד מושחת" וכעת גם "פיג". סרטו של הבמאי מייקל סרנוסקי לוקח את ניקולס קייג' הרחק למחוזות דרמת הארט-האוס שאופייני למצוא יותר בפסטיבלי קולנוע, מאשר בבתי הקולנוע. זוהי דרמה קטנטנה ואיטית מלאת אווירה יותר מאשר עלילה על שף מצליח בשם רוב שחי מזה שנים בבקתה מבודדת ביערות אורגון עם חזירת המחמד שלו. החזירה האהובה מסייעת לו למצוא פטריות כמהין נדירות ולמכור אותן למסעדות דרך סוחר פטריות יהיר ומקושר בשם אמיר (אלכס וולף) שמהווה את הקשר היחידי שלו לעולם החיצוני.לאחר שנחטפת החזירה, נאלץ רוב לצאת מחייו המבודדים בטבע ולצאת למסע יחד עם אמיר על מנת להחזירה. אם זה נשמע לכם סרט מסוג של "ג'ון וויק", "פיג" הוא בדיוק ההיפך מכך. זהו מסע מהורהר אל עבר סצנת הקולינריה של פורטלנד והאנשים שמרכיבים אותה. סרט על בדידות, שכול וחיפוש אחר קשר אנושי, שבו המכות היחידות שמחטיף הגיבור הן מילוליות ומי שנותר חבול ופצוע גופנית ונפשית זה הוא עצמו. סרנוסקי, שזה סרטו הראשון באורך מלא כבמאי ואף אחראי לתסריט, מביים את "פיג" בקצב מהורהר ואיטי, נותן לצופה זמן להיסחף לתוך האווירה החולמנית של הסרט. לעיתים אלו בדיוק הרגעים בהם ייחודו של "פיג" בנוף הקולנועי המהיר והעצבני מתבלט, אך לעיתים זה פשוט נראה כמו תרגיל סגנוני שגורם ל-92 הדקות של "פיג" להיראות ארוכות ממה שהן.מספר סצנות במרכז הסרט בהן רוב, האדם שהיה במרכז העניינים והחליט להיות אאוטסיידר מבחירה, מבצע דה-קונסטרוקציה של הדמויות האליטיסטיות בסצנה הקולינרית וגורם להן לבחון את חייהן מזווית אחרת, מהוות את השלד העלילתי שמסייע להותיר חותם על הצופה. "פיג" הוא מסוג הסרטים שסינפילים מושבעים יימצאו בו בניית עולם ייחודית ואנושיות רבה בדומה לסרטיו המוקדמים של הבמאי וים ונדרס, בעוד שקהל שילך לסרט בשל שמו של הכוכב ימצא את הסרט משעמם ואף תמוה.