מאסטר שף צ'נג ביקורת סרט

לכפר קטן בלפלנד הרחוקה מגיע שף סיני אלמן (פאק הונג צ'ו) ביחד עם בנו הצעיר. השף הוא "גר בארץ נוכריה", לא מכיר את השפה ומנהגי המקום ונדמה שהוא הכי נטע זר שאפשר לדמיין בין הפיורדים והנורדים. אבל לשף יש קלף אחד בשרוול - הוא מחזיק באמנות הבישול שמגשרת על פערי שפה ותרבות, אמנות שהפכה את העיסוק בה בתרבות בכלל ובקולנוע בפרט לנחלת הכלל בכל העולם."מאסטר שף צ'נג" הינו סרט קטן וצנוע שאינו מתיימר לומר דברים חשובים במיוחד על העולם או לחדש לצופה בענייני קולינריה. אין בו את העומק הבלתי נגמר של "החגיגה של בבט" או את הציניות של "רטטוי". אבל לזכות הסרט עומד הבמאי הפיני מיקה קאוריסמקי (אחיו של גדול במאי פינלנד אקי קאוריסמקי ). מיקה מביים, כמו אחיו, עם הרבה הומניות ואהבת אדם ויכולתו להפיק משחקניו תצוגה כנה ואותנטית מעניקה לסרט ישירות והוא נעים מאוד לצפייה. המאה ה-21 היא המאה שבה התרבות עוסקת באופן אובססיבי בכל הקשור לאוכל. מתכניות ריאליטי בטלוויזיה ועד לשפע בלתי נגמר של סרטים שרובם עוסקים באותו מגה סלב של ימינו, הלא הוא המאסטר שף. אותו שף שמוצג שוב ושוב כמו מיוסר שמאכליו הם ממש כמו משיכות מכחול על קנבס אכיל. גם השף הסיני המבשל אוכל פיני בטוויסט אסיאתי מוצג כאדם גדול מהחיים, אך גדולה זו אצל קאוריסמקי מאוזנת באנושיות ובהרבה פגיעותהשף הוא הדמות המעניינת והמסקרנת בסרט כששאר הדמויות הן די קלישאתיות כמו בעלת הפונדק טובת הלב או כל הטיפוסים המוזרים שמאכלסים סרטי "באמצע שום מקום" דוגמת "גיבור מקומי " ודומיו. למרות שדמותה של הפינית החיננית צפויה מראש, עדיין משחקה החינני של אנה מאיה טוקו מציל את המצב וסיפור האהבה בין השף לבינה מחמם את הלב. סרט האוכל הנחשב לטוב ביותר, "החגיגה של בבט", עוסק במרכזו בשינוי שמצליחה לחולל בבט בחייהם של אלו שסעדו לשולחנה באותה ארוחה מפורסמת. בבט גורמת לסועדים להמיר את דתם כמעט ולהתנהג כפי שלא האמינו שיתנהגו. גם השף הסיני בכוח הבישול המרפא והמרומם שלו יחולל שינוי בחייהם של אותם כפריים בלפלנד והנרטיב (שלעיתים נדמה כאגדה) יוכיח לנו שוב שכוח הבישול חזק כמעט מכל דבר אחר."מאסטר שף צ'נג" בסופו של דבר הוא יצירה מהנה, גם אם לא נועזת או פורצת דרך. זוהי ארוחה ששווה את מחירה (כרטיס קולנוע) וגם הזדמנות נהדרת להתענג על נופי פינלנד היפהפיים.