שניים מהשחקנים החשובים והמצליחים של צרפת בעשרים השנים האחרונות על מסך אחד, משתפים פעולה ולא בפעם הראשונה. אז מה כבר יכול להשתבש? ובכן, נראה שמימוש הפוטנציאל הגלום ב"קשרים שלנו" הוא לא מה שיוצר הסרט, השחקן זוכה פרס הסזאר רושדי זם חתר אליו. עם זאת, משחק טוב של הקאסט ישאיר אותכם בסיומו עם הרגשה שלא בזבזתם את זמנכם."הקשרים שלנו" יכול היה בקלות להפוך לסרט מוצלח. לזכותו יוצר הסרט המוכשר, שעבורו זהו סרטו הרביעי שהוא מביים, ניתנו כל הכלים הקולנועיים להצלחה– קאסט מרשים ועטור הצלחות בעברו, הרעיון שמאחורי התסריט אמנם אינו כה חדיש, אבל בעל פוטנציאל לסחוט את הרגש וגם האורך מדויק (85 דקות בלבד). אז למה בכל זאת ההרגשה בסופו היא שמדובר בסרט מפוספס?
פרסומת
עלילת בסרט מתמקדת במערכת היחסית בין ארבעה אחים ואחות אשר מתגוררים בפריז, כאשר כל אחד מהם מתמודד עם בעיות משלו. מוסא (סמי בוג'ילה הנהדר), חווה זה עתה פרידה קשה מאשתו, שמגיעה ככל הנראה לאחר ניכור מתמשך מצידה. מוסא, מצטייר בתחילת הסרט כבחור נעים, מנומס ושקט – אשר יעשה שמיניות באוויר בשביל להשאיר את משפחתו מאוחדת. מנגד, או שלצידו, תלוי איך מסתכלים על זה, נמצא האח המוצלח והעשיר של המשפחה, ריאד (בגילומו של זם).לאחר מסיבה בה הוא לוקח סמים, מתעלף מוסא וחווה מה שנראה כפגיעה מוחית קשה שמאופיינת בבליטה חמורה במצחו. משם והלאה, וככל שהסרט מתקדם, הופך האחרון לאדם לא נעים בעליל, גס רוח שלא חוסך במילים כלפי אלו שעד לפני רגעים ספורים בסרט דאג לאהוב ללא דופי. בשל הפגיעה, נאלצים בנו הקונספירטור ובתו הרגישה של מוסא לצד האחים סאלח, עדיל, האחות סאמיה (אחת מנקודות האור הנפלאות של הסרט) וריאד עצמו – לעצור את חייהם ולהקדיש את כל זמנם לטיפול באחיהם, שהפך לאחר הפגיעה לגמלוני וכבד. בזמן שהם סופגים ממנו עלבונות ללא הפסקה, משפחתו של מוסא מסרבת לוותר עליו, ובמהלך הסרט אנחנו נחשפים למשקעים השונים שקיימים בין בני המשפחה. המרכזי שבהם הוא תחושת הניכור מצד ריאד, שעסוק רוב הזמן בתחזוק הקריירה הטלוויזיונית שלו בתור מגיש תכנית ספורט פופולרית.
הרעיון שעומד מאחורי עצם ההתרחשות של אירוע דרמטי אשר משנה את אופיו של האדם, הוצג כבר בעבר בכמה מקרים, בהם "שקרן שקרן" עם ג'ים קארי. עם זאת, למרות שזם ניסה לתת לבוג'ילה נופך קצת שונה וצבעוני, אשר יקנה לדמותו גוון לא מפולטר וחסר אחריות, מה שיוצא בעיקר זה שדמותו של מוסא פשוט מתייחסת בבריונות כלפי ילדיו ובחוסר אכפתיות כלפי אחיו ואחותו, זאת שמנסה למנוע מהספינה לטבוע. לי באופן אישי הרגיש שהדמויות השונות בסרט יכלו לנסות ולקפוץ קצת יותר מהצוק, להסתכן ולתת לנו להיחשף לבעיות הפרטיות שלהן ולא לשמור על השריון כל כך קשיח.מעבר להערה אגבית פה ושם על מצבן של שאר הדמויות, ולמרות שנראה כי בכל רגע משהו הולך להתפוצץ ושעלילת הסרט תגיע לקרשנדו, שום דבר מיוחד אינו מגיע. נכון, יש ריבים ויש קונפליקטים, אך הסרט לא הצליח באמת לגעת בעצב החשוף שעלילתו חושפת, והוא כמובן – תחושת הקנאה, האיבה הקטנה והפספוס שכולנו מרגישים בחיינו, גם אם זה אומר שזה מופנה באופן לא מודע כלפי בני משפחתנו ואלו שאיתם אנחנו נמצאים בקשר הקרוב ביותר.בעבר צמד הכוכבים בוג'ילה וזם שיתפו פעולה במספר סרטים בלתי נשכחים, כאשר זם אפילו ביים את בוג'ילה בסרט "Omar Killed Me''
(2011), שהיה נציג מרוקו לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. עם זאת, בסרט הנוכחי, מערכת היחסים בין שני האחים, לא מגיעה לפסגת הרגש אליה הייתה אמורה להגיע. למרות שניתן להבחין בבירור שמוסא מכולם הוא דווקא זה שמקבל את ריאד כמו שהוא וההפך, בין השניים אין באמת שיח מעמיק או רגע קרוב ואמיתי שיצדיק את המשקל וזמן המסך שהוקדש לשניים.
קשה לומר שהסרט מאכזב: המשחק משובח ואותנטי, ולרגעים מסוימים אפילו ישנה הרגשה שמדובר ביצירה כמו דוקומנטרית. בסיום הצפייה לא תרגישו שבזבזתם את זמנכם, אך קשה לומר שהצופה יחוש שזה עתה הוא צפה בסרט שסחף אותו למחוזות שטרם הכיר.
סרט שהוא בהחלט הפתעה לטובה. הרגשנו כאילו אנחנו צופים בדינמיקה משפחתית אמיתית וסוערת בה מדברים על הכל בלי פילטרים ומלבנים עניינים מטרידים.
תודה לאתר סרט על הכרטיסים
הקשרים שלנו (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות