גבירותיי ורבותיי – הקולנוע לא מת. הוא חי, קיים ונושם. בזכות דפיברילטורים של יחסי ציבור וטיטאנים קולנועיים כמו כריסטופר נולאן או שלום ומני אסייג, תלוי בכוס התה שלכם. יש סיבה טובה לקום בצהריים, לקנות כרטיס במחיר מופקע, פופקורן ושתייה במחיר מופקע לא פחות, לשבת בכיסא ולהנות מסרט טוב. בעצם, לא סרט – "אופנהיימר" הוא לא פחות מאפוס קולנועי וספקטקל מרהיב שכמותו לא ראיתם הרבה זמן."אופנהיימר" הוא סרטו ה-14 של כריסטופר נולאן והראשון שלו תחת המטרייה של אולפני יוניברסל, שמצדם נתנו לו יד חופשית וצ'ק פתוח לעשות כרצונו, רק שיביא את המכה. והוא הביא. כידוע, נולאן אינו חובב גדול של אפקטים ממוחשבים. כל הפיצוצים בסרט נעשו בעזרת תועפות של חומרי נפץ ונטולי כל פיקסל עודף של CGI. שאפתני? יומרני? מיושן? אתם תחליטו. ב-2021 ובשיאה של מגפת הקורונה, נולאן התאכזב קשות מההחלטה של אולפני וורנר להעלות את סרטו "טנט" לשירותי הסטרימינג של HBO, קרא לאולפן שהיה לו לבית: "שירות סטרימינג גרוע" ויצא מאוכזב מהבניין. קשה להאשים אותו. למהלך של וורנר היה חלק בלתי נפרד מכשלונו של הסרט, שיש כאלו המכנים אותו "מקושקש". איכותו הגבוהה של "אופנהיימר" מעידה שוורנר עשו טעות אדירה שלא נלחמו להשאיר את נולאן במגרש הביתי שלהם, כשהמרוויחה הגדולה מכל הסיפור הזה היא יוניברסל.
פרסומת
"אופנהיימר" מתבסס על עובדות מהספר "פרומתיאוס אמריקאי: הניצחון והטרגדיה של אבי פצצת האטום" מאת קאי בירד ומרטין ג'יי. שרווין ומגולל את סיפור חייו של רוברט אופנהיימר (קיליאן מרפי, "28 ימים אחרי", "כנופיית ברמינגהאם"), הפיזיקאי היהודי–אמריקאי שהוביל את פרויקט מנהטן במרוץ החימוש האטומי נגד הנאצים והרוסים בזמן מלחמת העולם השנייה. באמריקה כמו באמריקה, אין טוב בלי קצת רע, ולאחר הטלת הפצצה השנייה על נגסאקי, שחתמה באופן סופי את מלחמת העולם השנייה (ואת גורלם של אלפי אזרחים יפנים שנים אחרי), יצא אופנהיימר למרוץ בכיוון ההפוך וקרא להפסיק את מסע החימוש הגרעיני. רשויות הממשל לא ראו את זה בעין יפה ואופנהיימר הואשם בנטיות קומוניסטיות (זוכרים מקרתיזם? אז זה). כך נשלל ממנו הסיווג הבטחוני שלו וזו ההכרה האמריקאית לה זכה אופנהיימר בחייו.קיליאן מרפי חיכה להזדמנות הזו כל חייו ובראיונות שקדמו לסרט הוא לא טרח להסתיר את זה. אפשר להבין אותו, מי לא רוצה תפקיד ראשי בסרט של נולאן? יש מצב שנולאן ליהק אותו במשך השנים לתפקידי משנה כדי להעביר אותו סוג של טירונות? כי מרפי מתגלה (זה לא כל כך מפתיע) כאחד השחקנים הגדולים והמוכשרים ביותר בדורנו. הוא מצליח לשרטט בו זמנית דמות של חנון כובש וגאון, מתוחכם ומתחכם ומצד שני אדם שבור, כאוב, פגוע וכנוע. מעבר למילים, מרפי משתמש במחוות גופניות שתורמות לאמינות של הדמות. הופעתו בסרט מציבה אותו חזק בתמונת המועמדים לאוסקר בשנה הבאה.
נולאן מתייחס בסרט לשלל תמות פיזיות, מטאפיזיות, מדעיות ופיזיקליות. כהרגלו בקודש, הוא משתמש בז'רגון מדעי מתוסבך ומסובך, כך שאם אתם לא נולאניסטים אדוקים, יכול להיות שהסרט הזה יהיה לכם קשה לעיכול. חוץ מהשפה המדעית המורכבת, נולאן מפציץ את הצופים בנשורת אטומית של דמויות ראשיות ומשניות. בכל רגע נתון עלולה לבצבץ דמות כזו אחרת, לדקה או יותר, המגולמת על ידי שחקנים בולטים בתעשייה. הבחירה לעשות זאת (מסיבות מובנות אפילו) מקשה לעקוב אחריהן ובעיקר אחרי השמות שלהן. בשעה האחרונה של הסרט (מתוך שלוש), יכול לעלות שם של דמות שנראתה שעה לפני כן, והעניין בשלב מסוים הופך אפילו לבלתי נסבל. אבל על אף ריבוי הדמויות. מפצים על כך האפקטים המעולים, הסינמטוגרפיה המרהיבה של ואן יוטי יטאמה והמוזיקה המופלאה והחודרת של לודויג גורנסון הצעיר והמוכשר. נולאן פורש סיפור מדהים. הוא נוגע בנקודות הכואבות של האנושות, בהחלטות האיומות שלה ובדילמות המוסריות שמלוות את מקבלי ההחלטות עד היום. הוא עושה את זה בגאונות הייחודית שלו.רוברט דאוני ג'וניור טען במספר ראיונות ש"אופנהיימר" הוא הסרט הטוב ביותר שהוא שיחק בו בשנים האחרונות. הוא לא טועה. הוא מגלם בכישרון רב את לואיס סטראוס, מי שהיה יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית והאחראי הישיר לשלילת הסיווג הבטחוני של אופנהיימר. הוא שחקן מוכשר ומסור ללא ספק. הוא אפילו גילח את השיער שלו לטובת התפקיד! ובכל זאת, קשה להתעלם משאריותיו של הפלייבוי המסוקס ממארוול, ואי אפשר לא להבחין במניירות הסטארקיות הבולטות של דאוני. אבל כל אלו לא גורעים מהמשחק המצוין שלו.עד עכשיו לא הזכרתי את "ברבי" אז הנה, הקומדיה הוורודה עלתה בסוף השבוע לצד "אופנהיימר" במלחמת ראש בראש. המנצחים האמיתיים בקרב הזה יהיו הצופים, שיזכו לחוויות קולנועיות כל כך שונות במהותן ועם זאת - משלימות. עם יד הלב, מתי חשבתם שנרגיש ככה לגבי סרטים או קולנוע בכלל? הקולנוע חי וקיים.
מרתק ומתיש לסירוגין. פרק חשוב בהסטוריה של המאה ה-20 שחשוב להכיר. מוגש בצורה איכותית מבחינת רמת המשחק והתיאור העלילתי. אבל הבעייה הכי גדולה שלו היא, עומס של פרטים,דיאלוגים ומונחים והסברים מקצועיים שקשה להבינם. התדיינויות משפטיות מעייפות גם לא מקלות על הצפייה.יש קושי לעקוב,וקיצור הסרט בשעה הייתה עושה איתו חסד. בתור זוכה אוסקר,היה אפשר לצפות ליותר. עדיין,מדובר במוצר ברמה גבוהה.מבחינתי זה ציון דרך,כי כאן אני מתחיל את האלף השני של מספר הביקורות שלי באתר.נקווה להרבה סרטים טובים.
ארוך ומייגע, פומפוזיות אמריקאית, מוזיקה חזקה מדי במקביל לטקסטים. היו צריכים ללמוד מהבריטים איך עושים סרט על גיבורי מלחמת העולם השניה דוגמת אלן טיורינג. אין אף אחד שיגיד מה חשוב ומה פחות חשוב ואז חותכים בעריכה
"פצצת אטום"
שלח/י
מאט דיימון
קיליאן מרפי
רוברט דאוני ג'וניור
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות