באחד מפרקי העונה השנייה של הסדרה המופתית "המוסד" של אפל מבטיחים לגנרל סורר כי אם הוא יחזור לשרת בצבא הוא יוכל להיפגש שוב עם בעלו. כמו במקרים רבים מהשנים האחרונות, הסדרה מתייחסת בשיא הטבעיות ליחסים חד מיניים. הסרט "שלושה ימים בשבוע" מצליח לעשות דבר דומה. קודם כל מדובר בסיפור אהבה בין שני אנשים, ואחר כך רצה הגורל ושניהם גברים.בטיסט - השחקן הממגנט פבלו פאולי (מעניין אם שמו של הגיבור נבחר במקרה. הבפטיסטים נרדפו על כך שהאמינו שיש לקבל את האמונה מרצון ולא בכפייה) - עובד ברשת האלקטרוניקה פנאק וצלם לעת מצוא. הוא יוצא עם חברתו סמיה (השחקנית והבמאית המוכשרת חפסיה חרזי) בלילה לחלק קונדומים וברושורים ליצאניות ודרי לילה בפריז.
פרסומת
בטיסט פוגש באחד הלילות האלו את קוקי מלכת הדראג (רומן אק המצוין) ודרכה נחשף לעולם הדראג של פריז. הוא מחליט לצלם את קוקי ומוצא עצמו לאט ובטוח נמשך אליה, כלומר לקוונטין הצעיר המופיע כקוקי שלושה לילות בשבוע (מכאן שמו של הסרט).סיפור האהבה בין בטיסט לקוונטין הוא ליבו של הסרט וסיפור זה מצליח להיות מרגש ואותנטי. לי הייתה הרגשה בעת הצפייה כי הבמאי פלורן גואלו מכיר היטב את העולם שהוא פורש בפני הצופה והסרט מצליח להתעלות מעל כל הגלאם של עולם הדראג ולהציג סיפור תגלית מינית ויציאה מן הארון בצורה מרגשת.
באופן שאותי די הפתיע הסרט מצליח לספר סיפור אהבה על כל העליות והירידות שבו בלי להיות ממש פיל גוד בסגנון "פרסיליה מלכת המדבר". הסרט בעיקר מרגיש ישיר וכן והמשחק המצוין רק תורם לכך. סופו של הסרט מפתיע פעמיים ומה שיכל להפוך לאגדה מתקתקה חוזר לריאליזם של החיים עצמם . יופי של סרט!
