מועדון הרוכבים ביקורת סרט

The Bikeriders Movie Review

יאיר הוכנר על "מועדון הרוכבים":
"צילום מרשים, עיצוב תקופתי מרהיב ושחקנים מעולים"

סרט ארכיון שתף/י

משחק אוסטין באטלר, ג'ודי קומר, טום הארדי, מייקל שאנון, מייק פייסט במאי/ת ג'ף ניקולס

דרמה

ביקורת סרט למועדון הרוכבים מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"משחק נפלא"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7.5/10

היכן תצפו?

בקולנוע

46.2% בבית

15.4% לא אצפה

38.5%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

בסרט הקולנוע השישי שלו ג'ף ניקולס יוצר לראשונה סרט השואף להיות הרבה יותר מיצירת אומנות קולנועית קטנה. זהו הניסיון הראשון שלו לעבוד בהוליווד ולעשות קולנוע מסחרי. נכון, לא מדובר בסרט פעולה או בסרט קומיקס, אבל אתה כבר בליגה אחרת לגמרי כאשר בסרט שלך משתתפים כוכב קולנוע כמו טום הארדי, שלושה כוכבים עולים - אוסטין באטלר, ג'ודי קומר, מייק פייסט וגם מייקל שאנון המעולה ונורמן רידוס ("המתים מהלכים"). לכן מעניינת הבחירה של ניקולס לביים סרט המבוסס על ספר צילומים של דני ליון משנת 1968 הנושא את שם הסרט "The Bikeriders".הקולנוע של ניקולס בוחן את האמריקנה העממית. בכל סרטיו הוא עשה זאת ביעילות קפדנית, אך הגישה האומנותית שלו לא ממש סיפקה לבמאי הסגפני והמינורי הצלחה בקופות והוא נותר בעיקר שם אהוב על ידי מבקרות ומבקרי קולנוע. בסרטו החדש יש תחושה שהוא יוצא מתוך הבועה הצנועה שאפיינה אותו עד כה ועושה את סרטו הגדול הראשון, בתמיכת יוניברסל ו-Focus Features. עם תקציב קצת יותר גדול מזה אליו הוא היה מורגל, הוא מייצר סרט המנסה לתפוס בעדשת המצלמה שלו את שנות השישים הסוערות, את השינויים החברתיים שהתחוללו באותה תקופה ואת האווירה הייחודית שאפיינה אותה.

עלילת הסרט מבוססת על נקודת מבטה של הדמות הנשית הראשית, קתי, בת זוגו של בני, גיבור הסרט. השחקנית הבריטית ג'ודי קומר במבטא מערב תיכוני ושפע תסרוקות נפוחות ובגדים תקופתיים של מעמד הפועלים מצליחה להעניק נופך מלנכולי וקומי יוצא דופן לעלילותיהם הצפויות במקצת של חבורת הגברים, הנהנים לבלות יחד כאשר הם רוכבים על האופנועים שלהם. התיאור של חבורת הגברים מזכיר את סרטו הקלאסי של מרטין סקורסזה, "החבר’ה הטובים". קתי מתארת בצורה ססגונית את הגברים השונים בחבורה. ניקולס כתב לקומר מונולוגים שובבים המתארים בצורה ריאליסטית אך מלאת אהבה את התקופה ואת הגברים ששהתה בקרבתם.מייק פייסט ("מתחרים", "סיפור הפרברים") מגלם את דני ליון, הסופר והצלם של הספר עליו מבוסס הסרט. ליון הוא דמות של עיתונאי שעובר ממרואיין אחד למרואיין שני, כל אחד מספק נקודת מבט אחרת על חבורת הרוכבים. הוא תמיד חוזר אל קתי ואל סיפור האהבה שלה לבני (באטלר), בן טיפוחיו של מנהיג חבורת הרוכבים ג'וני (הארדי). היא הגיעה לפאב לפגוש חברה ושם מבט אחד בבני נוטף הכריזמה של כוכב קולנוע קלאסי בסגנון ג'יימס דין והיא מיד נפלה שבי בקסמו וכפי שהיא מספרת בחיוך, "חמישה שבועות לאחר מכן, התחתנתי איתו".

עבודת הצילום של אדם סטון (הצלם הקבוע של ניקולס), צוות העיצוב, התפאורה, הלבוש והאיפור כולם כאן כדי לשחזר באופן מדויק את האווירה הריאליסטית בצילומים הנפלאים של ליון, המקשטים את כותרות הסיום של הסרט. כאשר צופים בצילומים המקוריים אפשר להעריך עד כמה הצוותים האומנותיים המוכשרים עשו כמיטב יכולתם להעניק כבוד למקור ההשראה של הסרט ולהישאר נאמנים לצילומים בספרו של ליון, שהפך עם השנים לנכס צאן ברזל ומקור השראה לצלמים חובבים. אפילו הקעקועים הועתקו מהצילומים בספר.בסרטו ניקולס בוחן תת-תרבות אמריקאית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות האמריקאית, אבל הוא לא הראשון שעשה זאת. לפניו היה דניס הופר בשנת 1969 בסרטו "אדם בעקבות גורלו" (Easy Rider), שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן והיה מועמד למספר פרסי אוסקר. הסרט תיאר את חייהם של אופנוענים בקליפורניה והדמות שנורמן רידוס מגלם בסרט שייכת לקהילת האופנוענים הקליפורנית. ניקולס גם בוחן את השינויים שהתחוללו בתוך מועדון הרוכבים, כאשר התופעה הלכה וגדלה וסיפחה אליה גם חיילים לשעבר ממלחמת וייטנאם הסובלים מהלם קרב או גורמים עבריינים, שפחות מתעניינים בחוויית הרכיבה על אופנועים אלא יותר בשימוש בכוח של חבורת אופנוענים כדי לבצע פשעים.את השינוי יחווה על בשרו ג'וני מנהיג הלהקה, נהג המשאית הכריזמטי שקיבל השראה לפתוח מועדון רוכבים בעקבות צפייה בסרט The Wild One בכיכובו של מרלון ברנדו משנת 1953 על שתי כנופיות אופנוענים המתחרות זו בזו. ג'וני שולט ביד רמה ברוכבים הנאמנים שלו, הם משתכרים ומתקוטטים אך נשמעים לכל הוראה כאשר הוא מנחית אותה. הצרות יתחילו כאשר חיילים עם טראומות, עבריינים סדרתיים ושלל טיפוסים בעיתיים יבקשו להצטרף למועדון. את המחיר של השינוי ג'וני ישלם. טום הארדי הוא שחקן מעולה, אבל סגנון הדיבור המוזר שלו בסרט פחות מזכיר את ברנדו הצעיר של 1953 ויותר את ברנדו של ה"סנדק". נכון שהוא מגלם מנהיג של כנופייה, אבל הם עדיין לא המאפיה האיטלקית. עם הסוף המריר-מתוק והצילומים האמיתיים של ליון שהיוו השראה לסרט שמלווים את קרדיט הסיום, נוצר אפקט גדול של נוסטלגיה לתקופה שרובנו לא חיינו בה. ועם כל הכבוד ל"מועדון הרוכבים", מתברר שהסרט עוסק בעצם באישה ששרדה חבורה גברית רעילה במיוחד.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י