עיד ביקורת סרט

Eid Movie Review

דניאל עמיר על "עיד":
"אותנטי ומעורר תקווה בתקופה קודרת"

שתף/י

משחק שאדי מרעי, הישאם סלימאן, אשרף ברהום, אנג'אם חליל, ענת חדיד במאי/ת יוסף אבו מדיעם

דרמה

ביקורת סרט לעיד מאת דניאל עמיר | כתב מדור "שובר מסך" וכתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"חשיפה לדרום"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.4/10

מדד פופולריות

3.3/10

היכן תצפו?

בקולנוע

57.1% בבית

21.4% לא אצפה

21.4%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"עיד", סרט הביכורים של יוסף אבו מדיעם, נפתח בסיקוונס הבא: עיד (שאדי מרעי), צעיר בדואי שעובד כפועל בניין, מחכה לשטוף את פניו במים באתר הבנייה המלוכלך. בדרך לבית משפחתו שברהט, עיד נרדם במיני ואן שמסיע אותו ואת חבריו לעבודה, רק כדי להיות מוקנט ע"י השאר. "מה אתה משחק אותה גבר?", אומר לו אחד בעודו מניח את מגפו על ראשו. על פניו, עד כה לצופה הישראלי-יהודי לא תהיה שום הפתעה – הרי בעבור רוב הציבור, הקהילה הבדואית בארץ נתפסת כקהילה שמרנית, אף "פרימיטיבית", דלה, שחיה בבת-תנאים ועוסקת בשלל המקצועות שאינם "ברמתה" של האוכלוסיה היהודית.בדיוק בנקודות אלו נמדדת גדולת סרטו של אבו מדיעם - שזכה בפרס הסרט הישראלי הטוב בפסטיבל ירושלים האחרון, בפרס השחקן הטוב ביותר עבור מרעי בטקס פרסי אופיר ובתואר המחייב "הסרט הבדואי הראשון": עניינו אינו לחזק או להיצמד לסטריאוטיפים גזעניים שמלווים את החברה הבדואית כבר עשרות שנים, אלא לספר סיפור אנושי ועדין תחתם. סרטים העוסקים בחברה הבדואית כבר נראו כאן לא פעם ("סופת חול" של עילית זקצר או "שרקייה" של עמי ליבנה), אבל עיד אינו רק "סרט בדואי" – הוא בראש ובראשונה סרט על קבלה, מרידה, זהות ועוד כזה שמתרחש בפזורה הבדואית, וכך מבקשת היצירה מהצופה להתבונן לפני שהוא שופט.

סרטו של אבו מדיעם (אותו כתב התסריטאי יובל אהרוני) עוקב אחר עיד במסעו להגשמה עצמית אל מול המציאות שמכה בפניו: בעודו מתוודע לכך שהוריו סידרו לו עסקת שידוך (המכונה "בדל"), שבמסגרתה הוא ואחותו יתחתנו עם זוג אחים ממשפחה אחרת, ליבו וראשו של הצעיר הבדואי נמצא אי שם בפריז, שם גרה אהובתו השחקנית הנשואה, דוניא (ענת חדיד), וחלומו להגשים את עצמו כמחזאי. גלגוליו של עיד לא רק מקרבים אותו לכלתו לעתיד עביר (אנג'אם חליל), אלא גורמים לו גם לפקפק בייעודו, מתחת למסורת המשפחתית הלוחצת.כפי שסרטיו הראשונים של אבי נשר בעטו בממסדים ישראליים גבריים (הצבא ב-"הלהקה", הבורגנות ב"דיזינגוף 99") ולא כונו "סרטים אשכנזיים" או שסרטיו של דובר קוסאשווילי ביקשו להציב מסורת מול אינדיבידואליזם ולא להיקרא "סרטים גרוזיניים", כך רידוד "עיד" ל"סרט בדואי" יהיה עוול של ממש ליצירה המקיפה שמולנו. כפי שסרטים אלו ביקשו לקרוא תיגר על הפטריארכיה העמוקה שטמונה בחברה הישראלית – ללא קשר לעדה/אוכלוסייה – "עיד" מבקש להציג דמות גברית רגישה, שברירית, חולמנית במקום שכל אלו נדמים "טאבו" של ממש.

באופן זה, אבו מדיעם מתמקד לא פעם יותר ביחסיו של עיד אל מול אביו הקשוח (הישאם סלימאן בהופעה מצוינת) או דמויות גבריות אחרות (נהג מונית סקרן בפריז, לדוגמה) כמראה לשאלת הזהות שלו עצמו: הגבר שהוא כיום אל מול הגבר שהיה/יהיה. גם שלל הדמויות הנשיות שמקיפות את הסרט הזה אינן משמשות רק כ"עזר כנגדו" לעיד, אלא מופיעות כדמויות עגולות ומורכבות, אף הן כבולות – בכבלי השמרנות של קהילתן ובכבלי הסטיגמות שנכפות עליהן.עם זאת, קשה להגיד ש"עיד" הוא רק קינה עגומה על שאלת הגבריות או מלודרמה מוגזמת – הרוח הסוחפת, אפילו מרירה-מתוקה של הסרט, לצד הצילום המרהיב של עידן ששון (משדות רחבי ידיים בשקיעה עד קלוז-אפים חונקים על פרצופו החבוט, פיזית ונפשית, של עיד) מעניקים לסרט חמימות מסוימת, גם כשהוא עוסק בנושאים כבדים עד כדי תקיפה מינית. ניתן לראות כבר מהדקה הראשונה שמדובר ביצירה שאוהבת קולנוע, וההשפעות הקולנועיות נמצאות כאן בהמוניהן (בין אם מכוונות או לא) – מהנוף הטבעי כראי לשברון האנושי א-לה טרנס מאליק ("ימים ברקיע"), החיבה המורגשת לסרטי 'הגל החדש הצרפתי', התיעוד הניאו-ריאליסטי לעיתים של הקהילה או השוטים בגובה הרצפה, שמזכירים אפילו את הטיפול הדומה של יסוז'ירו אוזו במשפחה הגרעינית היפנית. כל אלו אינם רק קטעי "העתק-הדבק", אלא קולאז' של רעיונות שיוצר כאן סרט שקשה שלא להרגיש איזשהו רגש כלפיו.בין אם דרך הסרט התיעודי "היפהפייה מעזה" (שמוקרן אף הוא בימים אלו במחוזותינו) או סרטו של אבו מדיעם, לקהל הישראלי הנרחב ישנה אפשרות של ממש להכיר ולהתבונן לא רק במה שלא הכירו מספיק או לא נחשפו אליו דיו בתרבות הפופולרית המקומית, אלא גם לנסות ולהבין – דווקא עכשיו – את חשיבות ריבוי המבטים בחברה אחת וכמה מהותי זה לאפשר למגוון שלם של חוויות לקבל ייצוג – גם אם אלו לא בהכרח 'ילטפו' לנו את האגו הקולקטיבי ברגע זה. יותר משנה אחרי שספגו מהלומה קשה לא פחות מאחיהם היהודים במתקפת השבעה באוקטובר, ואחרי שנים רבות של הזנחה והתנכלות מצד ממשלות ישראל השונות, "עיד" סבור שהגיע הזמן לתת את הכבוד לקהילה הבדואית כפי שהיא – קהילה של אנשים נורמטיביים, עם בעיות של אנשים נורמטיביים.

דניאל עמיר | כתב מדור "שובר מסך" וכתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסרט שעות הקרנה בקולנוע תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

עיד - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: רונית אלנברגגיל: 7105/12/2024 18:24:40

9/10

עיד- על חיי הבדואים, סרט יפיפיה, עדין, שחקן נהדר, שזור במוסיקה נהדרת, והתמוגגתי

שם: Barbara Tגיל: 7004/12/2024 13:59:55

9/10

עיד. EID. באמת סרט טוב ומעניין שפותח את העיניים של הצופים על החיים הבדוואית. כמה הדת, כבוד המשפחה, הרגלי החיים שלהם משתלת. קשה כמו כל פעם לעקוב אחר הכתוביות בעברית כי זה רץ כל גך מהר. מומלץ מאוד לצפות בסרט.

שם: עומרגיל: 4204/12/2024 11:45:25

8/10

עד היום את שאדי מרעי ראיתי רק בתפקידים של מחבל או עבריין. משחק מדהים שלו ובהחלט מובן פרס השחקן הטוב ביותר שהתפקיד בסרט זיכה אותו.

ל 1 ביקורות גולשים נוספות

קישורים