סורי בייבי ביקורת סרט

לפעמים מוקרנים בבתי הקולנוע סרטים שמסוגלים להביט עמוק אל תוך נשמת הצופה – ובאופן מטאפורי, לומר שהם מבינים אותנו. סרטים כמו “שמש נצחית בראש צלול”, המדברים בדרכם הייחודית על מהות החוויה האנושית. היוצרת אווה ויקטור עושה זאת כבר בסרט הביכורים שלה, “סורי, בייבי”, שהדהים את הקהל בפסטיבל סאנדנס בתחילת השנה, זכה שם בפרס התסריט, וגרר מלחמת הצעות מחיר בין חברות ההפצה הגדולות בעולם. העלילה עוקבת באופן לא כרונולוגי אחר אגנס, בגילומה של ויקטור עצמה, שעברה חוויה טראומטית. הסרט מתאר כיצד האירוע השפיע על חייה, באמצעות שילוב מרהיב של דרמה מורכבת אך לא קודרת לצד הומור שחור.הסיפור של “סורי, בייבי” נועז ובלתי מתפשר. הצפייה בו ממחישה עד כמה מדובר בסיפור אישי עבור ויקטור, וזהו דבר שאינו מובן מאליו לראותו בקולנוע. לכך מצטרפת העובדה שהבמאי בארי ג'נקינס (“אור ירח”) הפיק את הסרט, ועודד את ויקטור, שלא מנוסה למדי בעולם הקולנוע, לא רק לכתוב ולשחק, אלא גם לביים אותו. אירועי הסרט מוצגים בצורה לא ליניארית, ונפרסים לאורך חמש שנים בחייה של אגנס. כך גם נוצר איזון מדויק בין הצדדים האפלים והבהירים של החיים. לא פעם, הסרט יגרום לקהל לפרוץ בצחוק – ולהשתתק מיד לאחר מכן. מדובר בהפגנת כישרון מרשימה ביותר מצד ויקטור, במיוחד לנוכח העובדה שזהו סרטה הראשון.המעורבות העמוקה שלה, הן מאחורי המצלמה והן לפניה, מאפשרת ל-”סורי, בייבי” להיות אותנטי ככל האפשר. החוויות האישיות שלה עיצבו את הלך הרוח של הסרט, ואפשרו לה לביים את שאר השחקנים בצורה אמינה במיוחד. נעמי אקי (“מיקי 17”) מגלמת את לידי, חברתה הטובה של אגנס. לידי היא עוגן משמעותי עבורה, והקשר ביניהן עומד למבחן לאורך השנים. הצפייה במערכת היחסים המיוחדת שלהן היא עונג צרוף ויש תחושה אמיתית של חברות אמת. לוקאס הדג'ס (“ילד מחוק”) חוזר למסך הגדול לאחר חמש שנות היעדרות, ומגלם את גאווין – שכן של אגנס, שהופך לאחד האנשים היחידים שהיא מסוגלת לסמוך עליהם. מעל הכל, אווה ויקטור מצטיינת בגילום דמותה של אגנס – בהופעה שופעת כריזמה וכישרון. חלק אינטגרלי מהאפקטיביות של הסרט טמון במסריו העוסקים בקבלה עצמית ובקבלה של נסיבות החיים, גם כשהן קשות במיוחד. קל מאוד להזדהות עם דמותה של אגנס, גם עבור מי שלא חוו את שעברה. הצופים יכולים כמעט לחוש בגופם את העליות והמורדות של גיבורת הסרט.התוצאה מעצימה דווקא כי הסרט מציג כיצד אדם רגיל יכול לבחור בחיים גם אחרי אירועים טרגיים. אגנס מתמודדת לא רק עם ההשלכות של הטראומה, אלא גם עם שאלות של זהות, ערך עצמי ויכולתה לאהוב – את עצמה ואת הסובבים אותה. הבחירה להציג את העלילה שלא לפי סדר כרונולוגי מעצימה את התחושה הזו: ההתפתחות של אגנס מוגשת כמעין פאזל שהצופה נדרש להרכיב בעצמו.“סורי, בייבי” הוא סרט מיוחד לא בשל התוכן שבו, אלא בשל הדרך שבה הוא מוצג. כמו שכל אדם הוא עולם ומלואו, כך גם הצגת סיפור אישי בכנות ובאופן אפקטיבי היא תופעה נדירה. לאורך מאה דקות, הסרט נע בתפר שבין דרמה לקומדיה – עד לסצנת סיום שיכולה להוציא דמעות גם מהצופה הציני ביותר. זהו מסוג הסרטים שיישארו בלב הצופים גם זמן רב לאחר סיומם. אווה ויקטור מוכיחה את עצמה כיוצרת עם קול ייחודי ובולט בקולנוע העצמאי, ונראה כי המשך הקריירה שלה צפוי להיות מבטיח במיוחד.