אישה עירומה כביום היוולדה זוחלת על רצפה של סופרמרקט נטוש, מואר באורות ניאון מרצדים. האישה שותתת דם, בקושי גוררת את גופה הגדול על הרצפה עד שהיא נופחת את נשמתה. המצלמה מסרבת לזוז מן המקום והצופה שואל את עצמו מתי יעבור הבמאי לסצנה הבאה ויגאל אותו מהמראה הלא סימפטי שנגלה למול עיניו. לוקח הרבה זמן עד שהסצנה מסתיימת והצופה פולט אנחת רווחה.זוהי סצנת הפתיחה הסופר מרשימה לסרטו של עומר טובי "טרופיקנה", שכבר בתחילתו מבהיר היוצר המוכשר הזה כי הוא לא יעשה חיים קלים לצופיו. הדבר האחרון שמעניין את טובי הוא לעשות נעים בגב לצופה או להתחנף אליו. הוא חוקר את צפונות הלב. בדידות, אהבה, תשוקה -אלו הנושאים שהוא עוסק בהם בסרטו ובצורה שמזכירה יוצרים כדיוויד לינץ' ומיכאל הנקה ("אהבה"). הסרט הוא צלילה אל מחילת הארנב שנדמית לעיתים כבור ללא תחתית - וטובי שואל האם אותה מחילה היא הטרגדיה של הגיבורה או שאולי היא גאולתה?
פרסומת
אורלי (עירית שלג בקאמבק מרשים) היא קופאית באותו סופר מסצנת הפתיחה, אי שם בדרום הארץ. היא גרה בשכונה מטה ליפול ומטפלת בבעלה (הבמאי דובר קוסאשווילי) שעייף מדי מכדי לשכב איתה ובבנה שמסתגר בחדרו ואוכל עוד ועוד. בנוסף לכך אורלי גם סועדת את אמה הקשישה (רבקה בכר הנהדרת). האם כביכול רואה סרטים מצוירים אבל אורלי מגלה שבעצם מדובר בסרט כחול בשם "טרופיקנה" שמהווה את הבריחה של האם ממצבה.אורלי מקודמת לתפקיד קופאית ראשית ומקבלת תג שם חדש ונוצץ באחת הסצנות הטובות בסרט. היא אמורה להתגאות בתפקידה החדש אך בעולמה האפור וחסר התקווה היא לא מוצאת נחמה רבה בתפקיד שאותו בעצם השיגה על ידי כך שקודמתה מתה בסצנת הפתיחה. מה שיפריח את השממה של אורלי הוא הטלפון הסלולרי של קודמתה המנוחה שדרכו תיחשף לעולם של יחסי סאדו-מאזו. גבר עירום עם מסכה יבקר אותה במגרש החנייה של מקום עבודתה, היא תגיע למועדון מסתורי שבו מתקיימות אורגיות ולבסוף תפגוש גבר למין מזדמן.
המיניות בסרט בוטה ומאיימת על אורח החיים האפרורי של הגיבורה והיא מוצאת עצמה נמשכת אל אורח החיים השונה הזה. הייתי שמח אם טובי היה מפתח יותר את ההתרחשויות באותו מועדון אפלולי בבונקר ונדמה לי שהוא עצר בעצמו ולא הלך עד הסוף. עדיין, יש כאן עיסוק מרשים ומרתק במיניות ובעירום, כולל סצנה עוצרת נשימה שבה הגיבורה מגיעה לדירתו של גבר נכה והדינמיקה בינה לבינו אותנטית ועצובה, כאשר העצבות והתוגה מרחפים כעננה מעל הסרט ."טרופיקנה" מחזיר לקולנוע הישראלי את הדיון במיניות ובעירום, דיון שנדמה שדי נעלם מהנוף המקומי במאה ה-21. לפני כמה שנים צפיתי בסרט הפיני "כלבים אינם לובשים חצאיות" על גבר שאשתו טבעה המוצא גאולה דרך יחסים עם דומינטריקס (מלכת סאדו). נזכרתי בסרט הנהדר ההוא כשצפיתי ב"טרופיקנה". גם אם סרטו של טובי, מרגיש מעט בוסרי עדיין עוצמת הרגשות העולה ממנו היא בווליום אדיר. "טרופיקנה" אינו סרט לכל אחד. מי שמוכן לצלול למחילת הארנב יזכה למסע מרתק ומתגמל. אני מצפה בשקיקה לסרטו הבא של טובי.
הסרט הגרוע ביותר שראיתי בחיי - וראיתי הרבה סרטים. 12 צופים בכל האולם. שבוע הקרנה שני. לדעתי לא ישרוד את השבוע השלישי. הקהל מצביע ברגליים. זלזול מוחלט בקהל הצופים. המבקרים כתבו ביקורות שפורסמו על עמוד הסרט, והן רחוקות מרחק שמיים וארץ מהסרט עצמו, ומריח כמו איזו הסכמה בלתי מוסברת ליחצ"נות לא אמיתית. "הסרט הכי טוב שנעשה בישראל" - לא הגזמתם. ואני מאד אוהב סרטים אומנותיים. פעם אחרונה שאני מסתמך על מבקרי הקולנו הישראלים. בושה, זלזול בקהל ובכסף ששילם עובר הסרט וביזיון.
סרט גרוע במיוחד,ברמת סרט סטודנטים ,לא עלילה לא תובנות לא צילום וכמעט לא משחק ,העיסוק במין בכל המצבים והגילים אינו תגלית ,פשוט ניסיון בוסרי לא מוצלח
וחרפת המבקרים רון פוגל ואורון שמיר על ציון גבוה ללא סיבה ,עשו לכם טובה תוותרו על הסרט הזה
טרופיקנה - TROPICANA
סרט ישראלי עם תוכן אבל לפי דעתי לא מתאימה לשלייקס. היא סיפור חיים מדוכאת ואומללה של השחקנית הראשית, משפחתה, עבודתה ורוב הסרט חשוך מדי. בנוסף החיים הסודיים שהתחילה לנהל.
אנשים יצאו באמצע.