בשנת 1966 הוקרן בישראל הסרט הקצר "אני אחמד" של אבשלום כץ ורם לוי על פלסטיני המנסה למצוא עבודה בתל אביב ונחשף לגילויי גזענות. ישראל רעשה ורבים יצאו מגדרם ושאלו איך ניתן מימון לסרט שכזה. כשישים שנה לאחר מכן יוצא הסרט "הים", זוכה פרס אופיר לסרט הטוב ביותר, בבימויו של שי כרמלי פולק שעוסק בילד פלסטיני המנסה להגיע לחוף הים בתל אביב והסרט מוליד גינוי של שר התרבות וטענה כי הוא מבזה את ישראל ואת חייליה.
מי שיצפה בסרט יגלה דרמה אנושית, לעיתים טרגית ולעיתים קומית, שמתארת מצב לא פשוט של שני עמים החיים אחד ליד השני והמושג דו קיום ביניהם נראה כחלום רחוק. הסרט רחוק מלפגוע בחילי צה"ל אבל בדרכו המדודה והסמי תיעודית הוא מעביר את תחושת הניתוק בינינו לבין הפלסטינים, לפי שי כרמלי פולק בסוף כולנו בני אדם ומתישהו נצטרך ללמוד לחיות כאן אחד עם השני.
פרסומת
חאלד (מוחמד גאזוי) הוא ילד בן 12 שגר בכפר ליד רמאללה. הוא נרגש כמו שאר בני כיתתו כשהם נוסעים לטיול לים בתל אביב. אבל המסע של חאלד נגמר עוד לפני שהוא התחיל והוא מורד מהאוטובוס. מתברר שאין לו את האישורים המתאימים לצאת לישראל ולכן הוא חוזר חפוי ראש לכפרו. שם בכפר נמצאות סבתו, אחותו הקטנה ואחיו הנכה המרותק לכיסא גלגלים. אביו הוא שוהה בלתי חוקי העובד בישראל בעבודות בניין.
חאלד מחליט שהוא לא מקבל עליו את הדין ומסתנן באישון לילה דרך גדר ההפרדה לישראל יחד עם עוד פועלים פלסטינים. הוא חייב להגיע לים שמייצג מעין פנטזיה בלתי מושגת עבורו - מקום של חופש למי שחי תחת חוקים ואיסורים וגדרות ומחסומים (מעניין שמוטיב הביקור בים כדבר קסום הופיע גם בסרטה המצוין של מהא חאג' "עניינים אישיים").
את מסעו של חאלד מלווה מסע מקביל - של אביו של חאלד, רבחי (חליפה נטור הנהדר), שמבין שבנו ככל הנראה נסע לתל אביב. הוא עוזב את מקום העבודה שלו ויוצא לחפש את בנו האבוד וכך מתנהל מסע כפול של שני גרים בארץ נוכרייה. לעומת האתגר של הבן להסתדר במקום שהוא אינו יודע את שפתו, האב צריך להיזהר ולא להיתפס כשוהה בלתי חוקי (הוא ממהר לחבוש כיפה כדי להימנע מכך שיחשדו בו).
המסע הכפול מוביל לכמה וכמה סצנות נוגעות ללב שבשיאן נפגש האב בקונדיטוריה בתל אביב עם בתו של מעסיקו לשעבר (הילה סורג'ון המצוינת) וברור לנו הצופים כי בעבר הרחוק היה אופק רומנטי בין האב לבין אותה בחורה. מעבר לכך מסעו של הילד מפגיש אותו עם בחורה דוברת ערבית וגם עם כמה ילדים ישראלים וגברת ערבייה שמנסה לעזור לו באוטובוס. חאלד לא מדבר כמעט אבל מבטו נוקב והוא נדמה כחיה שברור שאינה באזורי המחייה הטבעיים שלה וחשה מאוימת.
"הים" מצליח בשל האנדרסטייטמנט שבו ובשל האנושיות הרצופה בו לכל אורכו לגעת בצופה. הוא מעניק מבט מפוכח על מציאות לא פשוטה שבסופו של דבר אנשים צריכים לחיות בה. זהו סרט אנושי מאוד ומרגש עד דמעות שראוי לפרסים שקיבל.
"אנושי מאוד"
הים (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות