הצלחת הסדרה "שוגון" ושלל הפרסים שבה זכתה כמו גם העובדה שהסרט "קוטל השדים: מבצר האינסוף" הפך לשובר קופות בארה"ב מעידה כי התרבות היפנית בכלל והקולנוע היפני בפרט זוכים לפופולריות מחודשת במערב. יפן הפכה בשנים האחרונות לאחד היעדים הפופולריים למטיילים ישראלים. ארץ השמש העולה מרתקת בעולם המושגים השונה שלה שנראה מאוד אקזוטי למתבונן מן החוץ. המסורת היפנית מרתקת גם את היפנים עצמם שנהנים להתרפק על תקופות עבר שבהן היא הייתה ממלכה מתבודדת שבה שלטו שוגונים וסמוראים.הקבוקי, אותה הופעה תיאטרלית המשלבת ריקוד, היא אחת המסורת הוותיקות של התרבות היפנית וראשיתה עוד בתחילת המאה ה-17. מכיוון שרוב המופיעות היו פרוצות אסר המשטר על הופעת נשים ומאמצע המאה ה-19 הופיעו רק גברים בקבוקי, כולל גברים צעירים בדרך כלל בעלי חזות נשית שהופיעו בתפקידים הנשיים. כמו באופרה הסינית המוצגת בסרט "שלום לפילגש" מאופיין הקבוקי בסממנים הומו-ארוטיים ובטשטוש מגדרי ואלו נוכחים גם בסרט "קוקוהו: מאסטר הקבוקי" העוסק בחייהם של שני שחקני קבוקי לאורך עשרות שנים מילדות לבגרות.
פרסומת
האנאי הנג’ירו, שחקן קבוקי נודע (קן ואטאנבה הנהדר, "הסמוראי האחרון"), מבקר אצל מאפיונר לחגיגת השנה החדשה. במהלך המפגש, קיקואו - הבן של המאפיונר, מבצע קטע קבוקי ומרשים את השחקן שלוקח אותו להיות מתלמד אצלו יחד עם בנו. הם עוברים אימונים מפרכים ומופיעים כצמד ולהפתעת כולם השחקן בוחר דווקא את קיקואו ולא את בנו שלו להיות יורשו - דבר שגורם לבן לעזוב את הבית ולהיעלם. זוהי רק תחילתו של אפוס רחב יריעה שבמהלכו הקריירה של קיקואו תרקיע שחקים וגם תתרסק כשברקע יחסיו עם חברו-יריבו, בנו של הפטרון שלו וניסיונותיו להפוך לאמן הקבוקי הטוב במדינה. הוא ינסה למכור את נשמתו לשטן, יקים משפחה ויאבד אותה והכל מתובל במוזיקה מהפנטת ובכישרון אין קץ של צוות השחקנים.הבמאי לי סאנג-איל, קוריאני עם שורשים יפניים, מביים בדייקנות יצירה מרהיבה הכוללת ביצועים של מחזות קבוקי ידועים. המחזות מבוצעים בצורה מעוררת השתאות, כולל דגש על דיוק לפרטי פרטים בלבוש ובאיפור. הבמאי גם מספק הצצה למאחורי הקלעים של עולם הקבוקי המסמל ערגה לחזור ולהתרפק על עברה של יפן. תוך כדי שהסרט העובר משנות השישים של המאה הקודמת עד ל-2014 מוצגת לצופה התפתחותה של יפן מאומה שמנסה להשלים עם עברה לכזו שצועדת קדימה.
הסרט מעלה סוגיות כמו משפחה ומעמדות ביפן ושואל האם מי שאינו בן לשושלת של שחקני קבוקי יכול להתעלות עליהם. ייתכן וניתן היה לקצר במעט את אורכו (כשלוש שעות), אולם מה שמכפר על הכל אלו הנאמברים התיאטרליים שהולמים בצופה בדרמטיות ובאיכות שלהם. אחת הסצנות היפות בסרט כוללת ריקוד של בן המאפיונר כשהוא על גג מוזנח והקריירה שלו בשפל. השחקן ריו יושיזאווה סיפר כי בילה שנתיים בהתכוננות לתפקיד ובלימוד אומנות הקבוקי והדבר ניכר במשחקו המדהים.אחת הדמויות המרתקות בסרט היא של גדול רקדני הקבוקי ביפן המוגדר כקוקוהו -שמו של הסרט - כשהכוונה ביפנית לאוצר לאומי. הוא פוגש את קיקואו הצעיר שרק מתחיל את דרכו ומייעץ לו כי כדי להצליח עליו להיטמע לחלוטין בעולם הקבוקי תוך הקרבה מוחלטת. זו עוד סוגייה שהסרט דן בה ושואל - עד כמה תהיה מוכן ללכת רחוק בעבור החלום שלך ובעבור הצלחתך? האם גם במחיר של השמדה עצמית?לא בכדי הפך הסרט למצליח ביותר ביפן אי פעם. יש פה הכל - סאגה מפותלת וגיבורים מיוסרים ובעיקר הסרט מצדיע למסורת היפנית בכלל ולאומנות הקבוקי המרתקת והמסתורית. "קוקוהו: מאסטר הקבוקי" אינו סרט רגיל. זוהי יצירת אומנות קינטית המתגלגלת קדימה בעוצמה ואינה עוצרת ואי אפשר שלא להיכנע לה ולהתמסר לה וליופייה באופן טוטאלי.