כנראה שבשבועות האחרונים המצב רוח שלי ממש רומנטי: אחרי שמצאתי את עצמי מפזז מרוב אושר בעקבות הצפייה בסרט "הנרקוד", יומיים חלפו והופתעתי לצאת מאוהב מהסרט "ווימבלדון". לא יאמן, היוצרים הבלתי נסבלים של "נוטינג היל", "בריג'יט גונס" ודומיהם הצליחו להוציא ממני הרבה יותר מחיוך, כנראה ההומור הציני משהו של הספורטאים בלבן בהחלט עושה לי את זה.את האשמה אני מטיל על הבמאי הנפלא ריצרד לונקריין שלפי דעתי הצנועה הוא אחראי על אחד העיבודים הקולנועיים הטובים ביותר שנעשו אי פעם לשייקספיר - "ריצ'ארד השלישי". הוא גם ביים שני סרטי טלוויזיה נפלאים " "The Gathering Stormו"הבית באומבריה" שהציג בהצלחה בבתי הקולנוע בארצנו למרות שמדובר בסרט טלוויזיה של HBO.
פרסומת
בדרכו האלגנטית והאינטליגנטית לונקריין מצליח ליצור את אחת הקומדיות הרומנטיות הספורטיביות הטובות ביותר שראיתי מעודי. וכאן נשאלת השאלה, מה זו בכלל קומדיה רומנטית ספורטיבית? לפי דעתי מדובר בתת ז'אנר מסקרן שלא נחקר מספיק, כי ככול הנראה הוא גם מועד לכישלון באופן אוטומטי (ואכן הסרט המדובר הנ"ל לא היה להיט גדול). אני כגבר ממוצע פחות או יותר לא מכיר שום אישה שמתעניינת בטניס או בתחרות בווימבלדון. מהצד השני של המתרס, מרבית הגברים ממש לא מחכים לסרט ההמשך של "בריג'יט גונס". כך שהסרט הנ"ל הוא עוף די מוזר, גם רומנטיקה, גם ספורט ועוד טניס? בהחלט מדובר בענף פופולארי אבל לא כמו "בייסבול" בארה"ב או "כדורגל" באירופה.ועם זאת מסתבר שטניס ורומנטיקה דווקא משתלבים היטב זה בזה. העלילה מתמקדת בטניסאי הבריטי פיטר קולט שבעבר היה מדורג במקום ה-11 בעולם וכיום הוא נמצא במקום ה-119. קולט נמצא על סף פרישה מעולם הטניס המקצועי, והוא מחליט להתחרות בפעם האחרונה בטורניר ווימבלדון היוקרתי. במהלך הטורניר הוא פוגש בליזי ברדברי האמריקאית, כוכבת עולה בשמי המקצוע ולה זה טורניר ראשון בווימבלדון. השניים בעלי חוש ההומור הציני, מעיפים לצד כמה כדורי טניס גם מספר משפטים מושחזים, פוגעים במטרה ומתאהבים, וזאת למרות התנגדות אביה וחברה לשעבר, טניסאי צעיר ושחצן. לא אמשיך לפרט את ההתרחשויות כדי לא להרוס לאנשים שמשום מה תמיד מופתעים מחדש מסרטים מסוג זה.
הכול ידוע ודי צפוי מראש, ובכל זאת הסרט עובד. הבימוי הקולח ונטול הסרבול מצליח ליצור מתח ועל אף שאתה יודע ברגע שהסרט מתחיל איך הוא ייגמר, אתה נשאר מרותק ומסופק לכל אורכו. קצת היה לי קשה להאמין שכוכב הסרט "דוגוויל", השחקן המדכא והכעור למדי פול בטאני, יצליח לשרוד קומדיה רומנטית קלילה, והינה לכבוד התפקיד בטאני עושה שינוי של 180 מעלות. הוא הפך לכריזמטי, סקסי והרבה יותר מגניב מכוכב הז'אנר – יו גרנט. מצטרפת אליו קירסטן דאנסט המתוקה המנסה לבסס את מעמדה כשחקנית אמריקאית מובילה. שחקני המשנה נפלאים גם הם: סם ניל בתפקיד האב הקשוח נהדר, ג'ון פאברו כמנהל האישי של השניים מעולה, אלינור ברון וברנרד היל הותיקים כהוריו של פיטר נפלאים ואוסטין ניקולס כטניסאי הצעיר המעצבן ממלא את עבודתו ובהחלט מצליח לעצבן.בדיוק כמו "הנרקוד", גם בקומדיה הרומנטית הזו אין בשורה קולנועית חדשה, מלבד ההישג של הבמאי ליצור קומדיה רומנטית אלגנטית ובמקרה הזה גם אינטליגנטית שתגרום לכם לצאת מהאולם עם חיוך על השפתיים. אין ספק - "ווימבלדון" מספק את אחת ההפתעות הקלילות והמבדרות ביותר של העונה.
מהבמאים שפגשו את הבמאים שבמקרה עברו יום אחד ברחוב ליד שליח הפיצה שפעם אחת עשה משלוח לבית של מישהו שבטעות חייג פעם אחת לבמאי של "ברידג'יט גונס" מגיעה קומדיה רומנטית סקסית ומרתקת.
רק חבל שהיא לא קומדיה , לא רומנטית , ממש ממש ממש לא סקסית ולא בכיוון של להיות רתקת......שימרו נפשותיכם !!!! ביזבוז כסף