לבד ביחד: ביקורת פרק הפתיחה

Alone Together Series Review

נועה לוי על "לבד ביחד: ביקורת פרק הפתיחה":
"למרות דמויות ראשיות רפויות, מצליח לחלץ חיוכים"

שתף/י

משחק בנג'י אפללו אסתר פוביצקי אדגר בלקמון

קומדיה

ביקורת סדרה ללבד ביחד: ביקורת פרק הפתיחה מאת נועה לוי | כתבת האתר

ציון המבקר

"סתמית וחביבה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

6.5/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"לבד ביחד", סדרה קומית שעלתה השבוע ב-yes, משתלבת נהדר בנוף השידורים הקבועים בטלוויזיה; אותה הגברת בשינוי אדרת סתמית אך חביבה. בשני הפרקים הראשונים מציגה הסדרה את בנג'י (בנג'י אפללו) ואסתר (אסתר פוביצקי, "האקסית המטורפת"), גיבוריה, שנמצאים בעיצומן של שנות העשרים לחייהם, איפה שכל ההבטחות שאספנו, שקיבלנו בירושה – שמצאנו במגזינים, בטלוויזיה ובכיתה – אמורות להתחיל להתמלא ולהתגשם, ואנחנו להגשים את עצמנו. בנג'י ואסתר מתמודדים עם השלב הקשוח הזה בחייהם כמו המילניאלים שהובטח שיהיו. הפרק הראשון הוא מעין אקספוזיציה מעט טרחנית, בה חשוב היה שניחשף לכל הדקויות בקיומם של גיבורי הסדרה. לשפה החדשה והכאילו-רעננה של הגיבורים, הבעיות ביציבות בעבודה, המרחק הרב מהדורות האחרים, הקושי ביצירת קשרים חברתיים או רומנטיים. מעל הכל, יצקה הסדרה רוטב עבש קלות של חברות עיוורת. מעבר לכך ראוי להוסיף: אין שום דבר מעניין גם בפרק השני. אנחנו אמנם מקבלים הצצה קטנה למעללים של השניים, עלילה חביבה של פרק בו החברות ביניהם היא הבור כמו גם הסולם לצאת ממנו, וזהו.

אבל אחרי ששמנו את זה מאחורינו, ראוי לציין שנראה שמדובר בסדרה מהנה. שתי הדמויות מתנהלות במעין תנועה רפה מאוד בעולם - ואולי זאת הסיבה בגללה המשחק עצמו בסדרה קצת עייף לתחושה – ובהינף יד-פשטנית הם מרדדים כל בעיה לעובי המדויק והדק ביותר של הבעיה הקודמת. שום דבר לא באמת מסעיר אותם, העולם אף פעם לא קורס, וגם כשנדמה שהוא כן זה יחלוף ברגע. שינוי מרענן אחרי המשבר הקיומי מול כל בעיה בגיל ההתבגרות. ככה בנג'י ואסתר מסוגלים לגלוש בקלות מבעיה קיומית לבדיחה עצלנית, ולהשכיח מהצופים – כנראה בני ובנות גילם – את הבעיות השונות שמאפיינות את הדור. אז נכון, מהמסך משתקפת בהתאם תמונה די אפרפרה, שלא אסתר ולא בנג'י מצליחים להאיר או להכניס לה קצת צבע. אבל השטותיות המוחלטת לפיה הם מנהלים את החיים שלהם מצליחה לגייס כמה חיוכים לאורך הפרק מהצופה, ובסיום שני הפרקים הללו אפילו לחבב את השניים.

בסך הכל, לא נראה שבשני הפרקים הראשונים ביקשה הסדרה לעשות משהו מעבר להנכחת הדור של היוצרים על מסך הטלוויזיה. קיבלנו דמויות חדשות; עדיין מאוד סטראוטיפיות בהתאם לז'אנר, שעוברות את הקשיים שעברו כל הגיבורים בדורות הקודמים בכניסה לחיים הבוגרים, במיוחד כשהיא כניסה מדשדשת. אבל לפעמים לא צריך משהו מעבר, חוץ משני גיבורים חביבים על המסך, להעביר איתם עשרים ושתיים דקות של גיחוכים וחיוכים קטנים.

נועה לוי | כתבת האתר

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י