אם טרם ראיתם רקדנית בטן מתנועעת בקצב הטראנס, שווה לכם לפתוח את הטלוויזיה היום, שבת, בשעה 22:00 בערוץ הוט פריים ולצפות ב"ויוה אלג'יריה".
סרטו של נדיר מוקנש נכנס לחייהן של גוסם ואמה, המתגוררות יחד בחדר בפנסיון עלוב באלג'יר. גוסם בת ה-27 יוצאת מזה 3 שנים עם רופא נשוי בתקווה שישא אותה לאישה שניה ובלילות מתהוללת בדיסקוטקים. אמה, פאפישה, מעבירה את חייה מול הטלוויזיה, שבויה בנוסטלגיה על עברה הזוהר כרקדנית בטן במועדוני לילה ידועים. עוד בפנסיון הזונה פיפי ומשפחה תוססת שאחת מבנותיה נצמדת לפאפישה כדי ללמוד ממנה ריקוד.
הסרט מתמקד בהתעוררות שחוות הנשים: גוסם מתאכזבת מהרופא, אמה רוצה לפתוח מחדש מועדון לילה ופיפי משלמת מחיר כבד על מכירת גופה. התפאורה של השכונות הדלות, הנמל היפה והצבעוניות העלובה, הזכירו לי את נופי ילדותו של הסופר אלבר קאמי ב"אדם הראשון".
הרחובות אותם רחובות והים אותו הים. אלו משתלבים מצויין בחייהן של הנשים שרוצות להשתחרר, אך פוחדות מהזרמים האיסלמיים הקיצוניים הפועלים במדינה ושמים להן למטרה, בין השאר, רקדניות בטן, זונות וסתם נשים שאינן "טהורות". ציפיתי להיתקלות, אך למרבה האכזבה זכיתי באקדח שלא יורה במערכה השלישית.מעניין להציץ בקולנוע האלג'יראי. לפני כשנתיים הוקרן הסרט "ראליה – בתה של כולתום" של הבמאי מהדי שרף. הסרט המרגש עורר בי סקרנות רבה לגבי החיים באלג'יר ומעמדן של הנשים במדינה בה הקנאות הדתית מתחזקת.
"ויוה אלג'יריה" לא ענה על ציפיה זו. הסיפור שהוא מציג יכול היה להתרחש בכל מקום אחר בעולם והסוגיה הנשית מתפספסת. אם אתייחס אליו כאל דרמה אוניברסלית, בלי לקשור אותו למקום ולתקופה הרי שמדובר בעוד סרט, עם חומרים חזקים, שיורד לטמיון. אחת האכזבות שלי היא הקשר בין גוסם לאמה, שאמור היה להיות טעון, אולם אינו מגיע לשיא ואינו מתפרק. דמותה של גוסם אינה מעניינת והעלילה המפוזרת אינה אחידה באיכות ובתוכן.
מה נשאר מהסרט? ביונה, כוכבת טלוויזיה אלג'יראית שהחלה את דרכה בגיל 14 כרקדנית בטן במופעי קברט. ביונה המשחקת את האם פאפישה מחזקת את הדרמה: היא משתכרת, רוקדת ונלחמת להיות מי שהיא. ילדותית, משוחררת, תובענית כלפי החיים וסקסית. כשהאישה בת ה-50 עולה על "מדים" ומנענעת, היא משכנעת אותי לצפות בסרט עד סופו.
הסרט מוקרן היום, שבת, ה-20 באוגוסט, בשעה 22:00 בערוץ הוט פריים.