Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: נייסלנד - מרגש וכובש

במאי הסרט, פרידריק תור פרידריקסון הוא במאי ומפיק מאוד מפורסם באיסלנד, שקנה לעצמו שם עולמי עם סרטיו האישיים מאוד. גם הסרט "נייסלנד", שזכה בפרס התסריט, בתחרות האוסקר האיסלנדי, עשה סיבוב עולמי בפסטיבלים שונים, ביניהם פסטיבל ירושלים האחרון ועכשיו הוא נוחת אצלנו ומוקרן בהקרנות סדירות בסינמטק תל-אביב. כמו רבים מסרטיו של פרידריקסון, גם הסרט הזה כולל במרכזו סיפור מאוד אישי. הסרט אינו מבוסס על סיפור אמיתי, בראיונות על הסרט, סיפר פרידריקסון כי גיסו, לקה בתסמונת דאון ונפטר בגיל צעיר. פרידריקסון ראה ב"נייסלנד" אפשרות להציג את בעלי המוגבלויות בגובה העיניים, להתייחס אליהם בכבוד, בצורה אמיתית ומחממת את הלב וזה בהחלט ניכר כשצופים בסרט.

ג'ד וקלואה, הם זוג צעירים, בעלי מוגבלות, שעובדים ביחד עם עוד כמה מחבריהם בפס ייצור במפעל. בין ג'ד וקלואה מתפתח סיפור אהבה מיוחד במינו והם אפילו שוקלים לעבור לגור ביחד ולהתחתן. לקלואה יש חתולה שבאה איתה לכל מקום, אותה היא מחשיבה כאהבת חייה. כאשר ג'ד גורם בטעות למותה של החתולה, קלואה מסרבת לראותו או לדבר איתו ומכריזה כי היא איבדה את הרצון לחיות ונופלת למשכב. ג'ד מחליט שהוא חייב לברר מהו טעם החיים ושרק התשובה לשאלה זו, תחזיר לו את אהובתו. אבל האם מישהו בכלל יודע מהו הסוד, מהו טעם החיים? ג'ד מחפש את התשובה במקום האחרון שהייתם מעלים על דעתכם, אצל איש בשם מקס, שמתבודד במגרש הגרוטאות המקומי.

אנשים רבים סולדים מסרטים זרים ואני מניח שיש לעובדה זו, חלק בהגעתו של הסרט דווקא לסינמטק. אבל העובדה שמדובר בסרט מהקולנוע האיסלנדי, לא אמורה להפריע לאף אחד, משום שזהו אינו סוד, שבשנים האחרונות, הסרטים הטובים והמיוחדים יותר, מגיעים אלינו דווקא מהקולנוע הזר. בנוסף, הסרט הזה דובר אנגלית ולתפקידים הראשיים לוהקו שני שחקנים, שכבר זכו להכרה בינלאומית בסרטיהם הקודמים. את דמותו של ג'ד מגלם מרטין קומפסטון, שמוכר מסרטו של קו לואץ' "16 מתוק" ומהסרט "סיפורים מהרכבת". את דמותו של מקס מגלם השחקן הסקוטי הותיק, גארי לואיס, שהתפרסם בעיקר כאביו של בילי בסרט הנפלא "בילי אליוט" וראינו אותו גם בסרטים רבים נוספים כמו "כנופיות ניו-יורק", "מזרח הוא מזרח", "אולי נתנשק", "קוראים לי ג'ו" ולאחרונה גם בסרטים "חג שמח" ו"גול". לאחר צפייה בסרט, אני יכול לומר שהליהוק הזה הוכח כמוצלח ושני הגיבורים נותנים פה הופעות סוחפות, בתפקידים טעונים רגשית ומורכבים.

העובדה שהסרט מתייחס לבעלי המוגבלויות, כאל אנשים עם רגשות וסיפור חיים מרתק ולא רואה אותם רק דרך המוגבלויות שלהן, היא דוגמא טובה לכוח המחנך של הקולנוע. אין ספק שזה הופך את הסרט הזה לסרט חשוב, שהחברה של ימינו יכולה ללמוד ממנו הרבה. הסרט עצמו הוא מסוג הסרטים שנהוג לכנות "סרטים קטנים", הוא אינטימי ובעל קצב מאוד איטי ורצוי לדעת את זה לפני הצפייה. עלילתו המרגשת נטווית גם היא בצורה איטית וממכרת. במרכז הסרט, עומד לכאורה, סיפור פשוט למדי, על זוג מאוהב ועל חיפוש טעם לחיים. אבל למרות שמדובר בסיפור פשוט, הסרט עצמו, אינו שגרתי כלל וכלל. העובדה שבמרכז סיפור האהבה הזה, עומד זוג בעל מוגבלויות, הופכת את כל הרגשות ואת כל ההתרחשויות להרבה יותר תמימות והרבה יותר מזוככות. התוצאה היא מלבבת וכובשת ובמהלך הסרט אנחנו לומדים להבין, שדווקא אנשים בעלי מוגבלויות, יכולים ללמד אותנו דבר או שניים על אהבה ועל חברות. הקשר המרגש בין ג'ד וקלואה, הקשר שלה עם החתולה שלה ובעיקר הקשר המיוחד במינו, שנרקם בין ג'ד ומקס, קשר שנע בין חשד ופחד לכבוד והפרייה הדדית, ממלאים את הסרט הזה במשמעות ומצליחים בהדרגה, בקצב האיטי של הסרט, לגעת גם לליבם של הצופים.

לסיכום, מדובר בסרט דרמטי מרגש וכובש, סרט שמסתכל על אנשים עם מוגבלויות בגובה העיניים ומצליח להעביר את הצופים, בעזרת התמימות והאנושיות שלהם, שיעור קצר על קשרים ויחסים חברתיים. בעולם הנחמד של "נייסלנד", אנחנו השונים, אנחנו בעלי המשקעים ואותם צעירים "מוגבלים" לכאורה, מהווים עבורנו תזכורת לעולם נקי יותר, אמיתי יותר. הסרט מצליח גם לרגש וגם להעביר מסרים חברתיים ואנושיים חשובים ואם זה לא מספיק, אז מה כן ?