זו חוויה מיוחדת לצלם בעירום: ראיון עם במאי נורמנדי בעירום

לכפר קטן בנורמנדי, בו החקלאים מושפעים מהמשבר הכלכלי, מגיע צלם אמריקאי (טובי ג'ונס) המתמחה בצילומי עירום המוניים. ראש הכפר (פרנסואה קלוזה, "מחוברים לחיים") מזהה בצילום הזדמנות להציל את הכפר שלו, אך לשם כך על כל הכפר להסכים יחדיו להצעה החושפנית. האם הם יהיו מוכנים לחשוף את הכול? זו עלילתו של סרטו החדש של הבמאי הצרפתי פיליפ לה גה ("הנשים בקומה השישית"), שהגיע לפסטיבל חיפה המתקיים בימים אלו על מנת להציג את סרטו בהקרנת בכורה. מבקר האתר רון פוגל פגש אותו לשיחה.

בסרטך "מולייר על אופניים" הגיבורים נמצאים בכפר, ב"הנשים בקומה השישית" הגיבור יוצא לחפש את אהובתו בכפר בספרד ואילו עלילת "נורמנדי בעירום " מתרחשת כולה בכפר קטן בנורמנדי. האם אתה מעדיף את הכפר על העיר, האם אין כאו איזו נוסטלגיה אולי לצרפת של פעם שכבר לא קיימת?

"אני אישית דומה לדמות של הבחור הפריזאי בסרט. קולנוע הוא בכלל פעילות עירונית בעיניי. אבל לסבא ולסבתא שלי היה בית בכפר בנורמנדי (היכן שהסרט צולם) ולכן ביליתי לא מעט בצעירותי בכפר. אבל אין כאן נוסטלגיה, להיפך אני מנסה להדגיש את הריאליזם ואת הקשיים של האנשים שגרים באזורים הקטנים ומבינים שהם חייבים לצעוד עם הזמן כדי לשרוד ואין כאן געגוע לפעם. אני גם אוהב את תחושת הקהילה והביחד שקיימת בכפר הקטן והסרט הוא על תחושת הקהילה. הושפעתי מסרטו של ג'ון פורד 'האיש השקט' שבו ג'ון וויין מאחד את אנשי הכפר".

[*]

(מבקר האתר רון פוגל מראיין את פיליפ לה גה בפסטיבל חיפה. צילום: ברק בראון)

אני חייב לציין שלמרות שאנחנו שומעים מדי פעם בתקשורת על מחאות החקלאים והאיכרים בצרפת ואיך שהם צועדים עם טרקטורים לפריז וחוסמים את הרחובות עם הפרות שלהם, זה אולי הסרט הראשון שממש יש התייחסות לנושא באופן בולט.

"לדעתי האיכרים לא מעניינים את אנשי הקולנוע. גם בשבילי זה נראה מאוד רחוק, אבל אז עלה במוחי הרעיון לבדוק מה יקרה אם דווקא בכפר קטן כל האנשים יהיו אמורים להצטלם בעירום עם כל המשתמע מכך. ואז התחלתי לעשות את הסרט".

הסצנות שמציגות את חנות הצילום מדברות על העבר (המצלמות הישנות) ועל ההווה הדיגיטלי. האם אתה גם אוהב ציוד צילום ישן?

"אני זוכר שלמדתי איך לפתח תמונות בשיטות הישנות עם החומצה והאור האדום, אבל אני לא מתגעגע לזה. מה שכן, אנחנו באמת בסיומה של תקופה. אני זוכר שכשביקרתי במרוקו בגיל 12 עם הוריי בכל מקום הקטן ביותר היה חנויות עם ציוד של קודאק והיום אף אחד לא יודע מה זה קודאק. אולי היום החוואים והאיכרים צריכים להמציא את עצמם מחדש כמו שכיום מצלמים בצורה אחרת לגמרי".

דמותו של טובי ג'ונס אומרת בסרט שהוא בחר לצלם את תמונת הכפריים בעירום דווקא בשדה המסוים בגלל האור המיוחד שבו. האם יש לך אור מועדף?

"אני אוהב אור חמים, כמו כאן בחיפה כשהשמש מתחילה לשקוע. צילמנו בסרט עם עלות השחר והאור היה מצוין".

האם לקח הרבה זמן למצוא את השדה שבו תמונת העירום צולמה?

"הרבה מאוד זמן. היה לי חזון של שדה בתולי עם עץ בודד ועם גדרות בשוליו. חיפשתי מקום שנראה תמים וכזה שלא נגעו בו".

כיצד החלטת לגבי ליהוק השחקנים?

"מהר מאוד חשבתי על פרנסואה קלוזה. הוא צנוע ומאוד מתאים לתפקיד הראשי כראש הכפר. רציתי שבסרט הוא לא יסתיר דבר ושהכול יהיה על פני השטח ושהדמות שלו תייצג את הכפר, את האנשים הפשוטים והפגיעים. התלבטתי האם הוא יהיה אדם ישר או שהוא ייגרר לשחיתות כמו רבים בשלטון המקומי ובסוף החלטתי שהוא יהיה אדם שעמד בפיתוי ולא לקח לכיסו ולכן הוא גם יכול להנהיג את אנשי הכפר שהם בבסיסם ישרים".

התרשמתי מאד מהשחקנית דפני דומון שמגלמת את אסטריד, חברתו של הצלם, לא זכור לי שראיתי אותה בסרטים קודמים.

"דפני השתתפה בסרט אחד לפני 'נורמנדי בעירום', אבל היא עדיין הייתה לא מנוסה. אני מאוד אוהב להשתמש בשחקנים לא מנוסים. למשל השחקנית שמגלמת את אשת הקצב לא שיחקה בסרט לפני כן. הרבה מאד מהחוואים בסרט הם נון-אקטורס והשחקנים הראשיים בילו בביתם ולמדו את אורח החיים והגינונים".

האם כל השחקנים התפשטו בצילום העירום?

"כולם! כולל פרנסואה קלוזה שאמר לי 'אני בשום פנים ואופן לא מתפשט' אבל השתכנע בסוף. הי כ-120 אנשים שהצטלמו בעירום - השחקנים ואנשי האזור - והייתה הרגשה של שותפות גורל, חרדה וגם פחד אבל בסופו של דבר לטעמי התמונה שיצאה היא מאד תמימה ואמיתית. כשהגיבורים מתחברים לטבע ומתנקים מכל הבלי העולם ומכל הצרות שלהם. אני טיפוס ביישן בעצמי וגם לי זו הייתה חוויה מיוחדת לצלם אנשים בעירום ולהשתחרר בעצמי. בסופו של דבר זהו סרט שאני מאמין שיעשה טוב למי שיצפה בו, אני והשחקנים מאד נהנינו".