אני אוהב את הגבול בין תעודה לבדיון: ראיון עם סרגיי לזוניצה

"אני אוהב את הגבול בין תעודה לבדיון": ראיון עם סרגיי לזוניצה

24/09/2018 11:38:22

שלח לחבר הוסף תגובה

"המשפט", סרטו התיעודי החדש של הבמאי האוקראיני המוביל, הוקרן בבכורה בישראל בפסטיבל חיפה המתקיים בימים אלו. לכבוד זאת אנו מפרסמים לראשונה את הראיון שקיים עמו מבקר הקולנוע רון פוגל בעת שהציג בפסטיבל ירושלים את סרטו "דונבאס" ובו ממליץ לוזניצה: "תמיד תפקפקו בהכל"

הספק העבודה של הבמאי האוקראיני סרגיי לוזניצה מרשים במיוחד. בשנה שעברה צפיתי בפסטיבל קאן בסרטו "יצור עדין", סרט מטלטל שהוכיח פעם נוספת איזה יוצר אדיר הוא. בפסטיבל ירושלים האחרון הציג לוזניצה את סרטו "דונבאס", זוכה פרס "מבט מסוים" בפסטיבל קאן, על המלחמה המשתוללת במזרח אוקראינה. אתמול (ראשון) הוקרן בפסטיבל הקולנוע בחיפה סרטו הדוקומנטרי החדש "המשפט" על קבוצה של כלכלנים ומהנדסים שהואשמה בשנות ה-30 בקשירת קשר נגד המשטר הסובייטי וחבריה נאלצו להודות בפשעים שלא ביצעו. פגשתי את לוזניצה בפסטיבל ירושלים האחרון. לוזניצה, תמיר ומרשים, רהוט ודעתן, הוא אחד המרואיינים שיותר נהניתי לדבר איתם לאורך השנים.

אתה מביים גם סרטי תעודה וגם סרטים עלילתיים. מדוע אתה מדלג בין ביניהם? האם אתה מעדיף תעודה או סרטי עלילה?

"לעשות סרט עלילתי זה הרבה יותר מסובך. צריך לגייס סכומי כסף גדולים. מכיוון שאני עוסק בנושאים שנויים במחלוקת, כמו המצב באוקראינה, המשקיעים לא בדיוק מתדפקים על דלת ההפקה. לאור זאת גם הצורך לא פעם לגייס כספים מכמה מקורות ואז סרט כמו 'דונבאס' הופך לקו-פרודוקציה ששותפות בה חמש מדינות. בסרט עלילתי צריך הרבה יותר כוח אדם ואני משקיע המון זמן ואנרגיה רק בהתנעת הפרויקט.

להפיק סרט דוקו כמו 'המשפט' עולה הרבה פחות כסף ולכן הרבה יותר קל להוציא אותו לפועל. הרבה פעמים אני עובד מול ארכיונים שזו עבודה הרבה יותר פשוטה מאשר ליצור סט בסרט עלילתי אני כל הזמן חושב על פרויקטים חדשים אבל מגלה לצערי שאת רעיונותיי לסרטי תעודה הרבה יותר קל להוציא אל הפועל. בדרך כלל סרטיי העלילתיים התחילו כסרטי תעודה. כך היה ב'דונבאס', כל אפיזודה בסרט התחילה כצילומים של חובבים שגרו באזור ואני הפכתי את האפיזודות האלו לסצנות עלילתיות .אני מאד אוהב לעבוד בגבול (המטושטש לעיתים) בין תעודה לבדיון".

[*]

היית מגדיר תמה מרכזית בסרטיך?

"סרטיי רובם עוסקים באופן שאנחנו הורסים את עצמנו. ברוסיה למשל מציינים מאה שנה למהפכה, כשלדעתי השלטון הנוכחי ברוסיה יתפרק. אני בטוח שזה יקרה אבל מה שיבוא לאחר מכן יהיה הרבה יותר גרוע. נושא ההרס העצמי של החברה האנושית חוזר שוב ושוב בסרטיי". האם אתה חושב שסרטים יכולים לשנות מציאות?

"אני מאמין שסרט אחד לא יכול לשנות מציאות, אבל סרטים רבים כן. יוצרי סרטים שואלים שאלות ומעלים נושאים לדיון. ב'דונבאס' אני עוסק במלחמה שלחלוטין לא עניינה את העולם. אני רוצה לחשוף את השחיתות שמאחורי המלחמה. את חוסר שלטון החוק ואת השחיתות המוסרית ואת מה שמלחמה עושה לאנשים. עם הסרט 'דונבאס' קרה דבר מדהים. אחרי שהסרט הושלם קיימתי מספר כיתות אמן והקרנתי את הקטעים החובבניים שצולמו ובמקביל את הקטעים מהסרט שלי. גיליתי שהסרט שלי עשה הרבה יותר רושם על הצופים. זה הדבר שאני שואף אליו. גם כשאני לא עושה סרט תעודה, אני שואף ליצור סרט עלילתי שייראה כמה שיותר אמיתי וריאליסטי וישפיע על הצופה".

[*]

סצנת הפתיחה והסיום של "דונבאס" עוסקות בנושא ה"פייק ניוז". תוכל להרחיב על כך?

"נושא פברוק החדשות הוא בדיוק כמו ההבדל בין סרט תיעודי לעלילתי. באוקראינה היו כמה מקרים שתחנות טלוויזיה הודו שהם פברקו חדשות כי הם סברו שאז הצופים יתעניינו יותר ואז הרייטינג יעלה. ליוצרי קולנוע יש כוח אדיר להחליט מה הם יעבירו לצופה. מעבר לכך זיוף שאצל הצופה ייתפס כאמיתי יכול לשנות מציאות! הכוח הזה יכול להעביר יוצרים על דעתם. לכן ב'דונבאס' אני מתייחס בפתיחה ובסיום לנושא החדשות והאם מדובר באמת או בדבר מפוברק וזה נושא שמחזיר אותנו לדיון בסרטי תעודה ובאמינות שלהם. בכל מקרה תמיד אני אומר לתלמידים שלי, תמיד תפקפקו בהכל - גם מה שמוצג כתיאור המציאות אחד לאחד".

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות