פסטיבל חיפה: ההמלצות והאזהרות של יאיר הוכנר

בפסטיבל ברלין האחרון צפיתי בשני סרטים מעולים שלשמחתי הרבה הגיעו לפסטיבל חיפה, הראשון הוא "חולי יום ראשון" המופלא של הבמאי הספרדי רמון סלאזאר, שמאוד אהבתי את סרטיו המוקדמים - המלודרמה הקאמפית "מדרכות" (2002) והמיוזיקל הסוחף "20 ס"מ" (2005). אחרי תקופה שעשייתו לא זכתה להערכה או עוררה עניין הוא חוזר אל עצמו ומספק לחובבי הקולנוע הספרדי דרמה נשית חזקה ומפתיעה המתארת מערכת יחסים לא פשוטה בין אם לבתה, לאחר שלושים שנה שהן לא נפגשו. הבת מבקשת מהאם להתלוות אליה לעשרה ימים לבקתה שבה היא מתגוררת אי שם באזור כפרי כדי להשלים פערים. זאת רק ההתחלה לדרמה המעולה הזאת המצולמת ביד אמן על ידי ריקרדו דה גרסיה. שתי השחקניות הראשיות ברברה לני המגלמת את הבת וסוזי סאנצ'ז המגלמת את האם, פשוט מעולות ומספקות כאן הופעות בלתי נשכחות.

הסרט השני המומלץ מאוד גם הוא מפסטיבל ברלין הוא "רטאבלו". יצירת הביכורים המרגשת והלא שגרתית הזאת מגיעה אלינו מפרו. אם "חולי יום ראשון" עסק במערכת יחסים בין אם לבתה, "רטאבלו", סרטו של אלווארו דלגאדו אפאריסיו, מתאר מערכת יחסים בין אב לבנו. הסרט מתרחש בכפר קטן ומבודד בין הרים גבוהים ושדות מוריקים. סגונדו בן ה-14 לומד מאביו את האמנות המסורתית של יצירת רטאבלו - קופסאות סיפור מורכבות ומעוטרות להפליא שמתארות סצנות דתיות ואירועים חשובים מחיי היומיום. הבן הנאמן מתחיל להבין שהוא יצטרך להמשיך את המסורת המשפחתית ואת עבודת אביו. אבל כמו שהקופסאות מספרות סיפור הוא עתיד לגלות שהסיפור שהוא גדל עליו לא מושלם כפי שהוא דמיין ושלאביו יש סוד אותו הוא מסתיר כבר שנים רבות.

הגדולה של הסרט היא בדרך שבה הבמאי מתמודד עם הנושאים המורכבים ולא מעניק לנו פתרון פשוט, אלא דווקא מעניק לצופה עוד שכבות ורבדים לגיבורי הסרט ולדרכים שהם מחליטים להתמודד עם הבעיות שלהם. אבל יותר מכל זה סרט על אהבה בין אב לבן וזה מה שהופך את הסרט הזה, על אף הנושאים הקשים, לכל כך עוצמתי. הסרט זכה בציון לשבח בתחרות ה-Teddy לקולנוע להט"בי בפסטיבל ברלין האחרון, כך שניתן לנחש בקלות מה הסוד שהאב מסתיר.

המלצה שלישית היא מפסטיבל קאן האחרון, "אישה במלחמה", סרטו החדש של בנדיקט ארלינגסון ("על סוסים ואנשים") שזכה בפרס התסריט במסגרת שבוע הביקורת. השחקנית האלדורה גיירהארדסדוטיר המגלמת את אלה בת ה-49, היא מנצחת של מקהלת א-קפלה, מבקרת בתכיפות בבריכת השחייה המקומית (כמו איסלנדים רבים), רוכבת לכל מקום על אופניה – ובסתר היא פעילה סביבתית שתעשה הכול כדי למנוע ממפעל שהוקם באזור רייקיאוויק זיהום תעשייתי. התוצאה משלבת בחוכמה רבה, המון הומור, מתח וגם סאטירה פוליטית על ממשלת איסלנד וגם על הפעילה, שלעיתים פועלת לפי המוסיקה הפנימית של עצמה בלי הרבה מחשבה. כאשר היא מקבלת את הבשורה המשמחת שהיא תוכל לאמץ יתומה אוקראינית, אלה תצטרך להחליט מה יותר חשוב מבחינתה - הפעילות האקטיביסטית הסביבתית או לאמץ ילדה שמשפחתה מתה במלחמה. התוצאה מרעננת ומפתיע לגלות שגם בנושא קשה ומורכב יוצרו הצליח ליצוק שפע הומור שמעלה חיוך על השפתיים.

"הנסיך המאושר" מומלץ בעיקר לחובבי הדרמות התקופתיות וביוגרפיות על אמנים, מדובר בסרט הביכורים של השחקן רופרט אוורט, שלראשונה מוצא את עצמו גם בכיסא הבמאי והתסריטאי. מדובר בפרויקט חלומותיו, שהוא מנסה לעלות על הבד במשך שנים רבות - סיפור חייו של אוסקר ויילד (המגולם על ידי אוורט), המחזאי והסופר המבריק. הסרט מתאר את שלוש השנים האחרונות בחייו של ויילד, אחרי שהוא משתחרר מהכלא, חולה ונותר ללא פרוטה. הוא נודד לו בין פריז לאיטליה עם חבריו ומאהביו הצעירים. התוצאה מלודרמטית יתר על המידה עם משחק מוגזם ותיאטרלי במספר סצנות מרכזיות. עדיין מדובר בהפקה מושקעת וניתן להרגיש תוך כדי הצפייה שאוורט מתרגש מכך שהוא מגשים חלום. את מאהבו הצעיר מגלם קולין מורגן, הזכור מהסדרות "מרילין" ו"הנפילה". צוות שחקנים ותיק וזוכה פרסים מופיע בתפקידי משנה מופיע בסרט ביניהם קולין פירת', אמילי ווטסון, טום וילקינסון והדיווה הצרפתייה ביאטריס דאל ("בטי בלו") שצצה לה בסצנה אחת כמנהלת פאב.

[*]

באיחור של שנה וקצת מגיע אלינו מפסטיבל טורונטו 2017 הסרט, "הורגת הענקים" , סרט ביכורים של הבמאי אנדרס וולטר, שזכה באוסקר על סרטו הקצר "Helium". התוצאה הקולנועית מיועדת לקהל צעיר של בני 12 פלוס. בשנת 2016 הגיע לבתי הקולנוע הסרט הבריטי "7 דקות אחרי חצות" של הבמאי הספרדי חואן אנטוניו באיונה, ובאופן מפתיע עלילת "הורגת הענקים" כמעט זהה. גם בסרט זה הדמות הראשית היא בן תשחורת, הפעם נערה צעירה בשם ברברה, המדמיינת שהיא נאבקת בענקים שמטרתם להשמיד את העולם. כל זה כדי לברוח מהמציאות הלא פשוטה שבה אמה גוססת מסרטן והמשפחה קורסת בעקבות הנטל הכלכלי. את ברברה מגלמת השחקנית הצעירה מדיסון וולף. לצערי היא לא ממש מצליחה לעורר אמפטיה. את אחותה הבכורה מגלמת השחקנית הבריטית אימוג'ין פוטס ואילו את היועצת בבית הספר מגלמת זואי סלדנה (גאמורה מ"שומרי הגלקסיה") התוצאה מאכזבת וכבר ניתנת לצפייה בנטפליקס.

עוד סרט ביכורים עם הייפ היסטרי המתגלה כאכזבה גדולה ומרה הוא "תורשתי", סרט האימה הפסיכולוגי שעורר רעש גדול בפסטיבל סאנדנס האחרון ויוקרן במסגרת טרוף בחצות. לא רק שהסרט איננו מפחיד, ככל שהוא מתקדם מתגלה שליוצרו אין שום דבר מעניין להגיד או להציע לקהל שלו. זהו סרט ביכורים של ארי אסטר, שגם כתב את התסריט שככל שהוא מתקדם הוא מידרדר אל תהומות השבלונה. לכאורה מדובר בסרט שעוסק בהתמודדות עם שכול, אך זהו רק תרוץ ליצור תפנית עלילתית מביכה שמאפשרת לנו להבין שהיוצר צפה בעונה השלישית של "אימה אמריקאית" או לחלופין ב"תינוקה של רוזמרי" יותר מפעם אחת. טוני קולט עושה ככל האפשר לצאת עם ידה על העליונה בתפקיד הראשי וגם גבריאל ביירן האירי נמצא כאן כבן זוגה, אבל אפס כימיה בין שני השחקנים הנפלאים לא תורמת לתוצאה הסופית. אחד הדברים היותר טובים בסרט הזה הוא צמד השחקנים הצעיר: מילי שפירו המטרידה ואלכס וולף החביב. כל מי שמחכה לסרט הזה, אני ממליץ מאוד להגיע אל אולם הפסטיבל עם ציפיות נמוכות.

להמלצות של רון פוגל על פסטיבל חיפה: לחצו כאן