בסוף השבוע האחרון עלו שני סרטים אמריקאים עצמאיים שגיבוריהם יהודים ניו-יורקים. הראשון הוא "הסיפור עפ"י בארני" המוצג בקולנוע לב על יהודי נרגן, מאהבותיו וצרותיו משנות צעירותו עד אחרית ימיו. הסרט השני הוא "הולי רולרס" עם ג'סי אייזנברג מהלהיט הקופתי והביקורתי "הרשת החברתית", על צעיר חרדי שהופך לסוחר סמים בינלאומי. שני הסרטים יהיו אטרקטיבים לקהל המקומי שאוהב לשמוע שחקנים אמריקאים ממלמלים כמה מילים בעברית או ביידיש.תחושת הבטן שלי היא שדווקא "הולי רולרס" שלא הוקרן לעיתונאים היה יכול להתחבב יותר על הקהל הישראלי, כי אחד הז'אנרים האהובים על הצופים בארצנו הוא כמובן סרטי הפשע ועם הגיבור יהודי אז בכלל מדובר בסוג של תענוג לעם בציון. מאחר ומדובר במוצר צריכה בינוני שעובר יחסית מהר ויש בו מספיק הומור ומתח, יש סיכוי שהוא עוד עלול להפוך להפתעה קופתית לא קטנה בסינמה סיטי.
פרסומת
הצרה עם "הולי רולרס" היא שהסרט לא מצליח להיות באמת מעניין או פיקנטי כמו העלילה שעליה הוא מבוסס. מאחורי הבינוניות היצירתית עומדים הבמאי הצעיר קווין אש נטול ההשראה והתסריט הקלישאתי של אנטוניו מאסיה. מלבד זריקת מילים ואפילו משפטים שלמים בעברית או ביידיש אין שום דבר מיוחד שמייחד את הסרט "הולי רולרס" לעומת סרטים אחרים שבהם צעירים מדרדרים לפשע וסמים.הסרט שהשתתף בפסטיבל סאנדנס והתחרה על הפרס הגדול, בקושי מצליח לספק את הסחורה. הייתי מאמין שסרט שעוסק בחרדים מברוקלין ובהברחת סמים קשים יעסוק בזהות יהודית, משבר אמון באלוהים, בחברה החרדית העכשווית ועוד. אבל הנושאים המעניינים שעולים מהסרט הזה לא מגיעים לכדי ביטוי במוצר השבלוני שנקרה "הולי רולרס". בקיצור, "המאמין" סרטו החד פעמי של הנרי בין בכיכובו של ריאן גוסלינג זה לא.
למזלו הרב של קווין אש יש לו ליהוק די מנצח שמצליח איכשהו לרומם את הסרט במקצת ולהפוך אותו לראוי לצפייה. ג'סי אייזנברג בתפקיד הראשי מעורר אמפתיה, ג'סטין ברטה מתוק מדי כהרגלו ואולי בגלל זה דמותו מעניינת יותר. הנוכחות של השחקנים הישראלים רק תורמת לכיף שבחידון הטריוויה - הנה השחקן הזה מהסרט שזכה באוסקר הישראלי שלא הלכנו לראות, מארק איווניר, וזה השחקן מהטלנובלות שיש ב Yes, אורי פפר וכמובן השיא הוא החבדניק ברחובות אמסטרדם, עומר ברנע. כולם בסדר אך לא משאירים חותם כמו הסרט עצמו.העלילה שכאמור מבוססת על מקרה אמיתי שהתרחש בשנות התשעים עוקבת אחרי סם גולד, צעיר אורתודוקסי מניו יורק המיועד לשידוך. שכנו, יוסף צימרמן, משכנע אותו להעביר "תרופות" עבור ג'קי, סוחר סמים ישראלי וחברתו רייצ'ל. בשל חריצותו וחוש העסקים שלו, ג'קי לוקח את סם תחת כנפו. דרכו סם נחשף לחיי הלילה של מנהטן ואמסטרדם ומתחיל לאמץ לעצמו את סגנון החיים של סוחרי הסמים."הולי רולרס" היה יכול להיות סרט טוב אם הוא היה מצליח לקחת את הסאבטקסט של הסיפור ולהפוך אותו למשמעותי יותר. לא מספיק שהצילום אפרורי וגרעיני ולעיתים זה מזכיר את סרטי הפשע הגדולים של שנות השבעים כי אפילו מרחץ דמים אין בסרט הזה. היוצרים בחרו להתייחס אל המובן מאליו וליצור עלילה שגרתית לחלוטין. התוצאה היא מותחן דרמטי טיפוסי על צעיר שמדרדר לעולם הפשע, שבמקרה הוא חרדי מברוקלין. "הולי רולרס", כמו מרבית הסרטים שיוצאים מסאנדנס הוא מוצר צריכה הוליוודי המיועד למפיקים באולפנים הגדולים שבטח ישכרו את הבמאי לביים פרקים ב"חוק וסדר" או CSI.