קיץ 2012 אולי יהיה מזוהה בעיקר עם הספרה שתיים. אל הרשימה שכוללת את "לדפוק הת'מחות" ו"אוניברסיטה למפלצות", סרטי ההמשך של "לדפוק חתונה" ו"מפלצות בע"מ" בהתאמה, מתלווה סרט ההמשך ללהיט של מבית יוניברסל מלפני שלוש שנים. "גנוב על המיניונים" מנסה לייצר מחדש את אותם אלמנטים מבדרים לכל המשפחה אשר הפכו את הסרט הראשון בסדרה, "גנוב על הירח", לחוויה מהנה ומרשימה.לאחר שהספיק לגנוב את הירח, ואף להחזירו, גרו, גאון מרושע לשעבר בעל אף מחודד ומבטא רוסי כבד, חוזר בכדי לגנוב משהו קטן בהרבה אולם המשימה קשה לא פחות: את ליבה של בחורה. את הגרעין הרגשי זה אשר מניע את גרו לפעול מכסה שכבה של עלילת מרגלים. גרו, כעת בצד של הטובים, מגויס על ידי הליגה למלחמה ברשעים, מעין גרסה מצוירת של ה6MI הבריטי, במטרה למצוא רשע המחזיק בחומר מסוכן שהופך אפילו את היצור החמוד ביותר, לדוגמה המיניונים אשר מגלמים בסרט זה תפקיד מרכזי בהרבה, למכונת רצח אכזרית.
פרסומת
בנוחות קומית, המרשע, נמצא בקניון במקומי ועל גרו ועוזרתו הנאמנה, בה הוא גם מתאהב, למצוא את הבחור. בעודם מטיילים בין חנויות הקניון וחוקרים את המוכרים המוזרים הטמיעו צמד הבימאים פייר קופין וכריס רנוד את מרבית ההומור בסרט, שנע בין שנינויות להומור סלפסטיק קלאסי שלמרות שאינו מתבייש למחזר את אותן הלצות מהסרט הראשון, מצליח לשעשע מחדש.אולם היכן שההומור מנצח, נכשל מוטיב נוסף שמנסים יוצרי הסרט למחזר מקודמו. "גנוב על המיניונים" לא מצליח לייצר את תחושת המתח, גם אם מדובר בסרט קליל מסוג זה, שתחזיק את הצופה מעוניין לאורך תשעים ושמונה הדקות. במקום לנסות להפוך את האירועים המרכזיים בסרט למעניינים, ולפיכך מותחים יותר, יוצרים צמד התסריטאים עוד ועוד אירועים משניים אשר אמורים להזרים את האדרנלין ולהביא את הצופים על סיפוקם. ניסיון גחמני זה, לא רק שאינו עומד במטרתו אלא גם מעייף את הצופה ולוקח את הפוקוס מקו העלילה הראשי.
"גנוב על המיניונים" אינו מצליח לכבוש את הפסגה שקודמו הגיע אליה, ודי בקלות, אולם, בכל זאת מדובר בסרט נעים שמשלב הומור שבעיקר ישעשע את ילדיכם אך יעלה על פניכם גם אם רק קצה של חיוך. יש לציין כי מערך האנימציה בהחלט השתדרג ואף על פי שעדיין אינו משתווה לקסם שמייצרים אולפני דיסני-פיקסאר, עדיין מצליח ליצור חוויה מענגת לעיניים. אז הצטרפו לקומיקאים כגון סטיב קארל, כריסטין וויג וראסל ברנד אשר יבטיחו לילדיכם הנאה צרופה. לגביכם, זה כבר סיפור אחר.