נתחיל בשורה התחתונה - "שרקייה" הוא סרט ראוי, המשלב באופן מרשים בין הריאליסטי לאמנותי את הבעייתיות המובנית במערכת היחסים בין מדינת ישראל לבני הקהילה הבדואית תושבי המדינה ולמרבה הצער הוא עולה לאקרנים באיחור של כמעט שנתיים. אם שם הסרט נשמע לכם מוכר, זה משום ש"שרקייה" זכה במקום הראשון והיוקרתי בפסטיבל הסרטים של ירושלים בתחרות הישראלית לסרטים עלילתיים לשנת 2012 (בפרסי הסרט, העריכה והצילום) ואף השתתף בפסטיבל ברלין באותה השנה.אז מדוע לסרט כזה, שעשוי למצוא לו קהל אוהד בקרב שוחרי קולנוע אמנותי, לוקח כמעט שנתיים לעלות לאקרנים? למפיצים הפתרונים. הבעייתיות בעולם ההפצה הישראלי היא כי זכייה שכזו אינה מנצלת את המומנטום התקשורתי החיובי שנלווה לה ולכן סרט ראוי מסוג זה ,שנעשה בתקציב מצומצם וללא קאסט שחקנים מוכר, וזקוק לכל מקפצה חיובית בכדי לזנק לתודעת הקהל, יוצא לאקרנים באיחור לא אופנתי, שמעמעם את זכרונה של זכייה זו.
פרסומת
זהו סרטו הראשון של במאי הסרט, עמי ליבנה, שהיה ידוע עד כה כצלם (עג'מי", "חופשת קיץ") והוא מפגין בו שליטה מרשימה בהעמדת סצינות שהינן בעלות נפח ריאליסטי ופיוטי בו זמנית, תוך היעזרות בצוות שחקנים בלתי מיומן המבצעים משחק נטורליסטי מרשים ועבודת צילום משובחת של בועז יהונתן יעקב, המשלבת בין שוטים סטטיים רחבים מרשימים לצילום דינמי בתנועה. עלילת הסרט עוסקת בקאמל (עדנן אבו ואדי), בדואי העובד כמאבטח בתחנה המרכזית בבאר שבע ומתגורר בהתיישבות לא מוכרת על ידי הרשויות בנגב, המגלה כי כפרו קיבל צו הריסה בשל העובדה כי נבנה ללא היתרים ומנסה למנוע בכל דרך אפשרית הריסה מתוכננת זו.חוזקו של הסרט הוא בהצגת האמביוולנטיות הטמונה ביחס המדינה כלפי הקהילה הבדואית - מצד אחד קאמל הוא יוצא צה"ל, מאבטח המרוויח שכר מינימום בכדי להגן על יהודים בתחנה המרכזית, ומצד שני הוא גר בחלקים הבלתי נראים של המדינה, בשטח הפקר בנגב בו חיה משפחתו מזה מספר דורות וממנו המדינה אותה שירת נאמנה מעוניינת לפנות ללא סנטימנטים. התמציתיות של העלילה המוצגת ביובש ריאליסטי ובקצב מדוד עומדת גם בעוכרי הסרט בשל העובדה כי היא הופכת את העלילה במקצת לסרט נושא, הבא לתאר מצב חברתי-פוליטי מסוים בצורה שיכולה להתפרש בצורה חד צדדית ואף דידקטית ואף פוגמת בקצבו של הסרט ובמעורבות הרגשית של הצופים עם דמותו של קאמל.
רבים מהדימויים המופיעים בסרט זה מזכירים סרט ביכורים נוסף המצולם ברובו בשטח מדברי ועוסק במשפחה מוסלמית החיה בכפר מבודד "עטאש - צימאון" של הבמאי תאופיק אבו ואיל. בדומה ל"עטאש" גם "שרקייה " כורע לעיתים תחת יומרנות אמנותית מכבידה בבואו לתאר אנשים החיים בשולי החברה הישראלית, אולם בניגוד אליו "שרקייה" מצליח לשלב בהצלחה חלקית את המבע הקולנועי האמנותי יחד עם סרט בעל אמירה נוקבת על המציאות בה אנו חיים, וכך למרות נפח עלילתו המוגבל, אורכו הקצר וקצבו האיטי למדי הוא מייצר חווית צפייה מעניינת וראויה.
שרקיה.
לכו לראות. סרט טוב, עשוי במקצועיות איטית מאד. אין ספק כי זה קצב המדבר, אולי גם הקצב הבדואי. יש לכך השפעה הפוכה על הצופה. במקום לנצל את העוצמה של המסר, האיטיות פוגעת בעניין.
"פיוט ריאליסטי"
שרקייה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות