בשעה טובה ובאיחור לא אופנתי של כמעט שנתיים, יוצא לאקרנים סרטו החדש של הבמאי ג'ים ג'רמוש שאולי מסמל יותר מכל את הקולנוע האמנותי האמריקאי של שנות ה-90. האל הרטלי נעלם ,דיוויד לינץ' עושה מדיטציה, המסחריות חוגגת וג'רמוש בשלו. ממשיך לביים קולנוע בלתי מתפשר, מוזר ולא ברור. קולנוע שלעיתים נדמה כמייצג את תודעתו של הבמאי ברצף של התרחשויות על סף ההזיה.בסרט - שנדמה כ"גבולות השליטה" (סרטו האהוב עלי ביותר של ג'רמוש וככל הנראה גם הסתום ביותר) של אלו שלא ימותו לעולם- אנו פוגשים את אדם ואיב, שני ערפדים בני מאות שנים הגרים בבדידות מצמיתה. איב בט'נג'יר האקזוטית ואדם בדטרויט הנטושה. שתי רוחות רפאים בערי רפאים (הסרט מצולם כולו בלילה דבר שמוסיף לאווירה החלום ששורה עליו). ג'רמוש ממשיך בסרט את הדיון שהוא מקיים בכל סרטיו על בדידות וניכור ועל גיבורים שחיים במקום שהם לא מרגישים בו בנוח.
פרסומת
אדם הוא מוזיקאי הנהנה מפריטה על גיטרות ישנות שמשיג לו איאן. אדם מכנה את איאן "זומבי" ובכלל מתעב את כל המין האנושי. איב חיה ומתראה עם כריסטופר מרלו, ערפד נוסף (שלפי השמועה כתב את רוב מחזותיו של שייקספיר). היא מחליטה שהבדידות קשה לה ונוסעת לדטרויט לפגוש את אדם. הכול מסתבך כשאחותה הצעירה אווה מגיעה לשכונה ומתחילה להתפרע.טום הידלסון וטילדה סווינטון (הנפלאה) מגלמים את אדם ואיב בפומפוזיות מהולה בעצב אין סופי. ג'רמוש הפציר שנים בסוינטון שתשחק בסרט וניכר בה שהיא נהנית מכול רגע על הסט. מיה וסיקובסקה קצת הולכת לאיבוד כאחות הקטנה, אך מאפשרת לג'רמוש להציג ערפד יחסית "נורמלי" ויצרי מול צמד האוהבים אדם ואיב (חווה) שמהרהרים בסבלנות אין קץ על מהות החיים ובעיקר המוות. זהו פער דורות ביזארי לפי השקפתו של ג'רמוש.
ואם בערפדים עסקינן. הסרט רחוק שנות אור מ"בלייד" או בכלל מסרטים שבו הדם ניגר כמים והערפדים מדלגים מקורבן אחד למשנהו. ערפד אצל ג'רמוש הוא יותר סטייט אוף מינד מאשר קיום גשמי. לערפד כבן מאות שנים יש יכולת התבוננות עם פרספקטיבה היסטורית רחבה והוא חי בעולם משלו, כמעט אדיש לחלוטין לסביבתו. למעשה נשארה לו רק פעולה אחת לעשות-לשרוד ושם כך הוא נאלץ לצאת מקונכייתו ולהתעמת עם אלו שהוא חי בתוכם. לפי שם הסרט, למרות אדישותם העצלה של הערפדים הישרדותם היא באהבתם זה לזו. ג'רמוש לטעמי מעביר מסר לצופה (בנאלי משהו) כי בסופו של דבר אף אחד אינו אי ומי שמתבודד יעלם.סרטו של ג'רמוש אינו מתאים לכל אחד ומי שמחפש קולנוע מסחרי מלא ריגושים ועלילה תוססת לא ימצא את מבוקשו כאן. מי שמחפש שירה קולנועית, קולנוע שצובר תנופה לאיטו ובעיקר הרבה מאד אווירה (על גבול הקיטש) יוכל ליהנות מאוד מהסרט.