העיר האבודה Z ביקורת סרט

הצפייה בסרטו החדש של ג'יימס גריי ("המהגרת", "הלילה הוא שלנו"), היא מסע בזמן בשני רבדים – הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של פרסי פוסט, (צ'רלי האנם), שבעקבות אובססיה שהוא מפתח למציאת העיר המיתולוגית Z יצא למספר מסעות בדרום אמריקה בתחילת המאה ה-20 ונתקל בהתנגדויות הן מצד הילידים שמנסים לשמור על חלקת גן העדן שלהם והן מצד החברה הבריטית ששלחה אותו לשם אך מעוניינת יותר בשליטה טריטוריאלית מאשר בהוכחה לקיומה של תרבות שקדמה לתרבות המערבית.הסרט לוקח את הצופה למסע מסתורי בנבכי הג'ונגל באותה מידה שהוא לוקח אותו לטרקלינים של החברה הגבוהה, ומספק צוהר לעולם אבוד ומסקרן. אך גם איך שהסרט עצמו נראה, מרגיש ונושם נותן תחושה שהוא הגיע מעידן אחר בו הקולנוע היה גדול יותר. גריי הוא יוצר עם חיבה ברורה להיסטוריה והדרך בה הוא מצלם את סרטו גם היא נוגעת להיסטוריה של הקולנוע - נדמה שיותר מכל הוא היה רוצה ליצור סרטים בהוליווד של שנות ה-70. הצילום המרהיב של הצלם הקבוע שלו דריו קונדג'י בפילם 35 מ"מ נותן לסרט טקסטורה שמעוררת תחושה של פאר והוד נשכחים כך שהעיר האבודה והמסע הסיזיפי והבלתי אפשרי אליה יכולים גם להוות דימוי לקולנוע הגדול מהחיים אותו מנסה גריי להחיות (וגם מצליח לפרקים). העולם של הסרט הוא גדול ורחב יריעה - הוא מדלג בין יבשות, מלחמות, נשפים ונקודות בזמן בקצב שהוא לעיתים מסחרר. כל הזמן עולה התחושה שכבר בקושי יוצאים סרטים כאלה וחבל. בניית העולם מרגישה מדויקת ותוצאה של מחשבה ועבודה מרובה ואי אפשר שלא להישאב לתוכו.צ'ארלי האנם מקבל הזדמנות נדירה להדגים את יכולות המשחק שלו עם דמות אשר האובססיה שלה מתחילה להשתלט עם הרמיזה לקבלה לחברה הגבוהה (פרסי הוא קצין בצבא הבריטי אך מרחפת מעליו בושה שהכתימה את השם והמעמד של משפחתו), אך עם המגע הראשוני עם הג'ונגל הכוח המיסטי של הלא נודע משתלט עליו. ברגע שפרסי טועם את טעם ההרפתקה הוא מתמכר - בהתחלה התהילה מניעה אותו אך יצר הסקרנות משתלט עליו והופך לאובססיה. פרסי הוא אדם מלא סתירות - אצילי ואנוכי, בעל ואבא אוהב אך אטום רגשית. האם הוא קולוניאליסט כמו אלו ששלחו אותו לג'ונגל או שבאמת אכפת לו מהילידים? יש רעיונות גדולים ורבים בסרט הזה כמו שראוי לסרט אפי בסדר גודל כזה, אך מבחינה רגשית לא הכול מתחבר. נותר לנו רק לדמיין מה חואקין פיניקס, ששיחק בכול סרטיו הקודמים של גריי, היה עושה עם דמותו של פרסי.לסרט ישנו טון משתנה- רגע אחד אנחנו ברפסודה ששטה לאיטה בנהר עוין ושורץ פיראנות כאשר מסביבה הילידים המקומיים יכולים להפתיע בהתקפות פתע ואי אפשר שלא לחשוב על "אפוקליפסה עכשיו" או "אגירה – זעם האלים", ורגע אחר אנחנו בנשף מהודר שמעליו מרחף צלו של "בארי לינדון". לעתים הסרט מתקדם מהר מדי וברגע שעולות כותרות הסיום עדיין ישנה איזושהי תחושה של החמצה.גריי הוא יוצר שיודע לגעת בצופים עם הדרמות האנושיות שלו, אך הוא מעט מתפזר ואולי נדבק מהדמות הראשית שלו שיוצאת למסע שמשתלט עליה ומותיר אותה עם יותר שאלות מתשובות. זהו אמנם גם המיתוס של אותם סרטים אפיים שצולמו במעמקי האמזונס אך נדמה שהטירוף הכרוך בהפקת הסרטים הללו חלחל לסרטים עצמם ו"העיר האבודה Z" מרגיש לעתים מסורס לעומת ההשפעות שלו. בסופו של הדבר התוצאה היא ממש לא רק של יצירה שכולה הערכה לקולנוע הגדול של פעם, אלא חוויה בזכות עצמה וגם אם היא לא מוצלחת לכל אורכה היא עדיין עוצרת נשימה ומלאת תשוקה אמיתית.