



"חביב פלוס"הסרט הדני המדהים הזה שתורגם לעברית עשו את דרכו לבית הקולנוע עוד בשנת 2017 סרט זר שהיה מועמד לאוסקר הדני. נפלא נפלא נפלא נפלא מצחיק, מרגש מכעיס יש בסרט הזה הכל. לקרוא את הספר וגם לראות את הסרט הגירסה הדנית מדהים

כשבסוף רוצים שזה יימשך עוד קצת אז זה אומר הכל. מצחיק ובעיקר מרגש.אובה בן ה-59 הוא איש מהיר חימה, אטום ריגשית ומתקשה לתקשר עם הסביבה. האדם היחיד שיש לו בעולם זו אישתו המנוחה שאת קיברה הוא מבקר לעיתים קרובות ומספר לה את מה שיושב על ליבו. אחרי שהוא מפוטר מהמפעל בו עבד שנים רבות הוא מנסה לשים קץ לחייו במגוון דרכים וכל פעם נכשל מסיבה אחרת. הזיכרונות מציפים אותו ותך כדי פלאשבקים לעבר אנו נחשפים לסיפורו החל מהיות ילד ועד שהפך לגבר והכיר את אישתו לעתיד. במקביל בהווה,אנו נחשפים למריבות החוזרות ונישנות שלו עם שכניו במיוחד על רקע של הפרת כללי התנהגות. השינוי מתחיל כאשר לשכונה מגיע משפחה צעירה. אובה מתיידד עם האישה ובנותיה ומתחיל תהליך של "התרככות".זהו סרט שממנו ניתן לפתח מספר דיונים:על כמה שאנחנו קורבן של חיינו והדרך בה גדלנו, האם ניתן להשתנות גם בגילאים מתקדמים,על כך שבכל אחד מאיתנו יש צדדים טובים ורעים, על הזיקנה ועוד. המוסיקה המוצלחת בסגנון של אניו מוריקונה מגדילה את עוצמת הרגש.
סרט טוב מאוד. והחתולים יפיפיים... אובה הוא זקן נרגן, וגם השבדים הצפוניים לא ידועים בהפגנת רגש והם די קרים. אבל דמות אישה פרסייה מכניסה חום אנושי רב לסרט, וגם אשתו של אובה בתמונות מהעבר חייכנית וחמימה. הסיפור עצמו מוכר, איך אדם קשה לומד לאהוב את החיים ואת בני האדם, ובכל זאת הביצוע יפה, יש רגעי צחוק ודמע, וסך הכול התוצאה ראויה בהחלט.
סרט נוגה ועצוב על חיים של בנאדם. סרט טוב ומרגש לא מבינה את המשמיצים- לא כל סרט חייב להיות קומדיה! יש גם דברים אמתיים בקולנוע

סרט איטי ממוקד,סיפור קטן אנושי,מלא חמלה ונכונות לעזור והקשיב לזולת.סיפור על איך קהילה מגובשת נוצרת, מאינדיבידואלים שונים,עם סיפורי חיים שונים,שמבינים שהחיים יכולים להיות קלים יותר בעזרתו של הזולת.