בשנת 2015 עלה לאקרנים סרטו של סיימון קרטיס "האישה בזהב" המבוסס על סיפורה של מריה אלטמן, יהודייה אמריקאית והקרב המשפטי שניהלה כדי לקבל חמש יצירות של הצייר האוסטרי גוסטאב קלימט מהממשלה האוסטרית, שנבזזו ממשפחתה על ידי הנאצים. המפורסמת שבהם היא היצירה היפהפייה "האישה בזהב", בו מצויר פורטרט דודתה של אלטמן, אדלה בלוך-באואר. הסרט בכיכובם של הלן מירן כאלטמן, ראיין ריינולדס בתור עורך הדין החרוץ ודניאל ברוהל שגילם את העיתונאי שסייע בתחקיר היה קולח ומעניין. תשע שנים לאחר מכן מגיעה גרסה צרפתית לסיפור אמיתי נוסף אודות ציור שנבזז על ידי הנאצים.הפעם מדובר בציורו של האמן האוסטרי אגון שילה, אמן שהיה אחד מבני הטיפוח של גוסטאב קלימט. שילה עשה מחווה לציורו המפורסם של הצייר וינסנט ואן גוך, "החמניות". בניגוד לוואן גוך שצייר חמניות יפות ופורחות, החמניות של שילה נבולות. הציור של שילה צויר על ידו בשלהי מלחמת העולם הראשונה ולכן הוא ביטא בה את מצב רוחו השפוף. הציור נקנה על ידי סוחר אמנות אוסטרי, קארל גרונוואלד, אך הוחרם על ידי הנאצים בשנת 1938. אשתו ובתו של גרונוואלד נספו בתאי הגזים והוא היחיד שנותר. הוא חיפש אחר הציור כל חייו ולאחר מותו גם בנו המשיך בחיפושים. בשנת 2005 הציור התגלה במקרה בביתו של פועל במילוז שבצרפת ולאחר מכן הועמד למכירה פומבית.
פרסומת
העלילה מתמקדת במומחה לאמנות צרפתי שחצן, אנדרה מאסון, והמתמחה שלו, אורורה. הם אלה שמקבלים את הידיעה שנמצא ציורו האבוד של שילה בביתו של מרטין קלר, פועל עני שעובד בשעות הלילה. תחילה אנדרה מפקפק באמינות הציור אך לאחר בדיקה, הוא מבין שהוא עומד בפני אחת מיצירות האמנות המופלאות שיצא לו לראות. מרגע זה ועד המכירה הפומבית מתחיל מסע התחקות אחר הבעלים המקוריים של הציור וקבלת הסכמתו לפני שמישהו אחר יקדים אותו וייקח לו את העמלה. כמו שאמר אנדרה על המקצוע התובעני של מנהל מכירת פומביות: "כדי להצליח בעסק צריך לעשות כל דבר בשביל מכירה. אחרת המתחרים יתפסו אותה". במקביל לסיפור המרכזי ישנה התמקדות בקשר בין אנדרה ואורורה ובשינוי ששניהם עוברים במהלך פרק הזמן הזה, כאשר סיפורה האישי של אורורה שעולה במהלך הסרט הוא זה שעוזר לחולל שינוי בעלילה.בניגוד לסרט "האישה בזהב" שמתמקד במאבק המשפטי הקשוח והארוך בין אלטמן לממשלה האוסטרית, הפעם הסרט נותן הצצה פנימית להתנהלות המכירה הפומבית. מנהל מכירה פומבית מושווה לתפקיד של מנתח פלסטי, שכן צריך לתת בו אמון רב. "החלק הנפלא בעבודה הוא למצוא משהו נדיר באמת אבל 98% מהזמן זה שידול. כמו זונה", מסביר אנדרה למתמחה שלו בתחילת הסרט. המכירה הפומבית היא השלב הסופי של תהליך ארוך שדורש את בדיקת המוצר ואמינותו, הסכמה מהבעלים ותחרות מול אנשים אחרים שחומדים בסחורה.
כותבי התסריט ליאנה לוליק ופסקל בוניצר, שגם מביים, חושפים סיפור עלילתי עמוס מדי שנוטה להתפרס ולהתמקד בטפל ופחות בעיקר. במקום לשים דגש על מרטין קלר שמצא את הציור והסיפור המרגש של הקונים המקוריים, הסיפור גולש למחוזות אחרים, כמו סיפורה של אורורה המתמחה. סיפורה אולי עוזר בנקודה מסוימת אבל תלוש יחסית.בחירות הבימוי של בוניצר והעריכה עצמה מתקדמות לפי סדר כרונולוגי בלי לסטות קדימה או אחורה. זו גישה שתורמת לקצב איטי בתחילתו עד נקודת האמצע בה הקצב הופך למהיר יותר. ניתן היה לבחור בגישה יותר מתוחכמת ולהוליך את הצופים על צירי זמן שונים על מנת להגביר את הקצב. לעומת זאת, הפסקול של אנטונין דלמאסו מוסיף סקרנות לאווירה המתפתחת.בין חברי הקאסט מופיעים לאה דרוקר כגרושתו של אנדרה ואוליביר רבורדין כמנהלו. השניים שיתפו פעולה בסרט נוסף של בוניצר, "הקיץ האחרון" (2023). דרוקר היא שחקנית ותיקה ומנוסה. בסרט זה היא מגלמת את ברטינה, הצלע המקשרת בין אנדרה למתמחה והצלע הנשית מסייעת בהרגעתו. דרוקר מוסיפה צבעוניות ורבגוניות לסרט. רבורדין מופיע הפעם בתפקיד קטן אך אמין. לואיז שבילוט שמגלמת את אורורה מוכרת לקהל הישראלי מתפקידה בסרטו של נדב לפיד "מילים נרדפות". שבילוט הנאה מגלמת דמות חכמה ומתוסבכת שמתפתחת לאורך הסרט ותורמת לטוויסט בעלילה. אלכס לוץ ("חנות ספרים מפריז") נהדר כאנדרה האנטיפת וחסר הרגישות שדמותו מתפתחת לאורך הסרט.