אווירה סתווית שורה תמיד על העמק הציורי בבורגונדי שבצרפת. מי שנהנית לתור אותו לאורכו ולרוחבו, לקטוף פטריות עם חברתה הטובה ביותר מארי-קלוד (ז'וזיאן באלאסקו) ובעיקר לטפל בגינתה היא מישל (הלן וינסנט). חייה של מישל נעשים מסעירים הרבה יותר כשבתה המנוכרת ולרי (לודיווין סנייה, "בריכת שחייה") מודיעה לאמה כי תבוא לבקר עם בנה לוקאס (גארלאן ארלוס).עם זאת, כשהביקור המלבב לוקח תפנית קודרת וולרי מורעלת בטעות מהפטריות שקטפה אמה, נמנע ממישל לראות את נכדה האהוב והיא שוקעת לדיכאון עמוק. במהרה העניינים משתנים כשלחייה של מישל שב בנה המפוקפק (פייר לוטין) של מארי-קלוד, לאחר מאסר ממושך. כל אותו הזמן נותרת השאלה - האם הרעלת הפטריות היא טעות אנוש שהסתבכה והסתיימה בתוצאות מצערות או שמא באמת מישל ניסתה להרעיל את בתה הרחוקה?
פרסומת
את שאלות אלו מבקש הבמאי הצרפתי פרנסואה אוזון ("8 נשים", "קיץ 85'") להותיר פתוחות לאורך כל הסרט. "כשקיץ הופך לסתיו" היא עוד יצירה המוכיחה כי אוזון הפך לבמאי העמוס והעקבי ביותר בצרפת, מעין סטיבן סודרברג המקומי. כך, כמו שהאחרון נע מדי שנה בין קומדיות אקשן פופולריות (סרטי "אושן 11") לבין סרטים אקספרימנטליים שצילם בחשאי ("לא שפויה"), כך גם אוזון מבקש לאזן את המותחנים המלודרמטיים ("בריכת שחייה") בקומדיות/דרמות קאמפיות ("פוטיש - אשה צעצוע").נדמה שבכדי להיות תרופת נגד ל"הפשע כולו שלי", קומדיית ה"סקרובול" המודעת לעצמה שהוציא שנה שעברה, אוזון חוזר למחוזות מותחים יותר ב"כשהקיץ הופך לסתיו". עדיין, אותו מגע "אוזוני” והחיבה למציאת האלמנט המקאברי וה"סוטה" בחיי היום-יום נוכחים לא מעט ביצירה מעט מקורקעת יותר מהבמאי המנוסה. מספיקה סצנה אחת של עובדות מין לשעבר אשר בולטות באופן חריג בלוויה אפורה כדי להבין שאוזון יודע בעבור מה צופיו מגיעים לצפות בסרטיו.
ואולי כאן, דווקא באווירה, נותרת חוזקתו וחולשתו של סרט שנשען כל כך עליה. מחד, אוזון שומר את הצופה במתח מסוים לכל אורך הסרט ומסרב לתת תשובות חד-משמעיות לשאלות מוסריות שעולות במהלכו, לצד סירובו להעניש את הדמויות ש"חטאו" – טרגדיות מגיעות וחולפות לצד גיבורינו ואלה עסוקים בחיתוך סלט או בילוי בבר; מנגד, הבמאי לא מנסה לשמור על אווירה אחת אחידה, עניין שיוצר טון מוזר למדי – אפילו עבור אוזון: כיצד ראוי לקרוא את הסרט – כדרמת מתח על פערי דורות או פארסה שלובשת מעטה ז'אנרי, שמבקשת לעמת אותנו עם היחס המתנשא של החברה לגיל השלישי.אוזון לא כאן כדי לענות על שאלות אלא רק להעלות אותן, דרך סצנה אחר סצנה שמתחקה אחר חיי היום-יום הכפריים, רגע לפני שמשהו עוכר שלווה חודר אליהם – עניין שהבמאי יודע להעביר היטב, תמיד עם קורטוב מסוים של ציניות. מלווה בפלטות הצבעים הכתומות/אפורות/חמות של הצלם ג'רום אלמראס ובמשחק העדין והבלתי ניתן לחדירה של הלן וינסנט (מוותיקות השחקניות הצרפתיות, שעבדה עם שמות גדולים כמו ברטראן טברנייה וקשישטוף קישלובסקי) – לעיתים פגיעה ושברירית, לעיתים מחביאה בתוכה צד אפל שקשה לשים עליו את האצבע – אוזון בורא דרמה באופן מופלא, כמי שיודע להבין את המשיכה למלודרמה מבלי לרגע לסטות למחוזות הקיטש.כמותחן, פרנסואה אוזון יודע לספק את הסחורה; כפארסה נסתרת, העוקץ של הבמאי לא נעלם גם כאן; אך לא באמת ברור מה אוזון רוצה שנעשה עם התוצאה הסופית או עם מה נצא מהאולם בסוף הסרט. אם חוויה חביבה מאוד – גם אם מתארכת מדי – מספיקה עבורכם, "כשקיץ הופך לסתיו" הוא פתרון מצוין.
סרט של במאי מוצלח מאוד.סיפור משפחתי מורכב,על חברות ארוכת שנים בין שתי חברות טובות שמזדקנות בכפר.הן ממש משפחה זו לזו .אז מתגלה סיפור כואב בין אם,בת ונכד. תסבוכת שנפרמת אט אט.
"תמים ומרושע"
כשקיץ הופך לסתיו (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות