השמן והרזה ביקורת סרט

"הרזה" סטן לורל ו"השמן" אוליבר הארדי, הצחיקו ובידרו צופים רבים בעידן הראינוע, הקולנוע האילם, והם אפילו צלחו את התקדמות הטכנולוגיה וכניסת הקול - בניגוד לכמה מבני תקופתם המוכשרים לא פחות. אמנם הופעתם לא הייתה נועזת כמו זו של באסטר קיטון ("הגנרל") והסיפורים שלהם היו פחות סוחפים מאלה של צ'פלין, אך שובבותם העדינה והתמימה העניקה להם את היכולת לגרום לצופים להתגלגל מצחוק אפילו ממשהו בנאלי כמו קילוף של ביצה. ללורל, שכתב את כל החומר שלהם, היה כישרון למשחקי מילים, והוא השתמש בו היטב בכל הזדמנות.סטיב קוגן מגלם את לורל וג'ון סי. ריילי מופיע באיפור כבד כהארדי. שניהם נותנים כבוד רב לצמד המקורי, וזה מורגש במשחק אמין ורגיש שלהם בדרמה הקומית החביבה הזו. קוגן משלב בהצלחה גינונים מעודנים של לורל, וריילי מקסים כשהוא משחק את טבעו המתוק של הארדי, עם סדקי עיניו הכעוסות המשמשות מעין חלונות אל תוך נשמתו העדינה. התסריט של ג'ף פופ מאפשר לקהל, בין אם הוא מכיר את השניים ובין אם לא, ליהנות מהקטעים הקלאסיים והטובים ביותר של לורל והארדי, כשהם מבצעים אותם בפני קהל או מחוץ לבמה בחיי היומיום. רוב הסרט מתמקד בתקופת שנות החמישים, לאחר הצלחתם הגדולה. הם בסיבוב הופעות בבריטניה ודברים משתבשים להם. בליברפול למשל, כל מי שפוגשים בהם מופתעים כי חשבו שהם פרשו לפני זמן רב. את המסע הם עושים עם אמרגן חלקלק (רופוס ג'ונס בתפקיד משכנע), שמנצל לטובתו הכלכלית את הנואשות שלהם לטעום עוד קצת מחיי הזוהר. הם זקוקים לכסף: הסיור, הם מקווים, יהיה נקודת קפיצה לשיבתם אל המסך הגדול בסרט קומי מתוכנן שמבוסס על "רובין הוד".הצופים זוכים להשתתף במסע בזמן בו ניתן לראות שחזורים מדויקים של סצנות בהן הופיעו הזוג, כמו לדוגמה ריקודם המפורסם מהסרט "Way Out West". הסרט משלב באלגנטיות מחוות, כמו הסצנה האלמותית בה מזוודה גדולה גולשת לאחור בגרם מדרגות תלול. כמו כן, המוזיקה תורמת לאווירה הקרקסית. העלילה מקבלת דחיפת מרץ חיונית כאשר הנשים של השניים מופיעות: השתיים מאוד שונות זו מזו. אשתו של הארדי, שירלי הנדרסון "מחזיקה את בעלה קצר", מעט רגזנית ועם קול צייצני, ואשתו של לורל, נינה אריאנדה בולטת בדמות שנונה וצינית עם מבטא רוסי בתפקיד מבריק שמתאים לה כמו כפפה ליד. מה שמאחד את השתיים זה האהבה והדאגה לבני זוגן. הנשים מעניקות רובד נוסף לדמויות הראשיות ותורמות לסרט באופן כללי.הסרט מציג את יחסי הידידות בין השניים ואת גלגלי השיניים המפעילים את הקומדיה שלהם. אין דחיפה מאולצת של רגעים קומיים. ההצגה חייבת להימשך גם כשהם נאלצים להיאבק בשדים מהעבר שניסו להדחיק והשותפות שלהם עומדת במבחן. צורת הביטוי של ידידותם ארוכת השנים נוגעת ללב. אלה שני גברים שאמנם אוהבים זה את זה, אך לא תמיד מחבבים זה את זה.על אף שמדובר בסרט צנוע, הוא עשוי טוב ומלא בקסם של פעם. ג'ון ס. ביירד ביים בהצלחה פרידה איטית וסרבנית מעידן של תמימות שאבדה לה. בסופו של דבר, כל מה שהצופים מבקשים זה לצפות בריקוד, רק עוד פעם אחת וליהנות מטעם של פעם לפני שהם חוזרים לעולם של היום המחכה להם בחוץ.