"אסיה", סרט הביכורים של הבמאית רותי פרי בר, הגיע לבתי הקולנוע נישא על זכייה מפוארת בטקס פרסי אופיר ב-9 פסלונים מתוך 13 להם היה מועמד, כולל לסרט הטוב ביותר, השחקנית הראשית (שירה האס) ושחקנית המשנה (אלונה איב) ובפרס סרט הביכורים בפסטיבל ירושלים. הזכיות האלו מעידה יותר על חולשתה של השנה הקולנועית הישראלית החולפת מאשר על איכויותיו של הסרט. אם מורידים את נטל הציפיות מ"אסיה", נותרים עם דרמה סבירה הכוללת הופעות משחק מוצלחות, ותו לא.סרטים רבים עסקו בהתמודדות עם מחלה שמדרדרת אדם צעיר בשיא פריחתו ומאלצת אותו להתמודד עם המוגבלות החדשה ועם הקרבה המתמידה למוות. רבים מהסרטים נגררו למלכודת של סנטימנטליות וקיטש כמו "מתים על החיים" או "סיפור אהבה", מעטים הצליחו להתעלות לגדולה קולנועית אמיתית כמו "הים שבפנים" הספרדי ו"הפרפר ופעמון הצלילה" הצרפתי. "אסיה" לא נמצא כאן ולא כאן, הוא אמנם נמנע ממלכודות של שמאלץ, אך גם לא מצליח לעורר מספיק עניין, לרגש או להיות בעל איכויות קולנועיות (למרות הצילום המוצלח של דניאלה נוביץ) שיצדיקו צפייה על מסך גדול.
פרסומת
עלילת הסרט עוקבת אחר ויקה (שירה האס), נערה בת 17 הסובלת ממחלת ניוון שרירים. תחילה היא עוד מצליחה לחיות חיים רגילים של נערה שיוצאת עם בנים, משתכרת עם חברים ומבלה בחופשות עם אמה אסיה (אלונה איב), עולה מברית המועצות ואם יחידנית שהביאה את בתה בגיל 18 בלבד. האם עובדת שעות רבות כאחות בבית חולים, מנסה לצאת לבלות ולחיות חיים של אישה צעירה, אך אט אט נשאבת יותר ויותר לטיפול בבתה שמצבה הולך ומידרדר ונזקקת אף לטיפול של מטפל צמוד (תמיר מולא).פער הגילאים הקטן בין האם לבת מדגיש את תחושת ההחמצה בחייה של ויקה. היא חולמת לאבד את בתוליה, אך מצבה אינו מאפשר לה להכיר אנשים חדשים, בניגוד לאמה. מאידך גם האם מפספסת את שנותיה הצעירות לטובת עבודה סיזיפית לפרנסת בתה וטיפול מתמשך בה בעת שהיא הולכת ומידרדרת, תוך ניסיון להשלים עם הסוף הבלתי נמנע.
עלילת הסרט שאורכו 85 דקות בלבד, מתקדמת במהירות ובאיטיות בו זמנית. כלומר, מצד אחד ההידרדרות המהירה של ויקה והזמן שעובר מרגישים נמהרים מדי ולא מאפשרים לצופה להיקשר רגשית לדמותה של ויקה. מצד שני לא קורה הרבה בעלילה והסרט לא מצליח להותיר את הצופה מרותק גם לאורך זמנו הקצוב. נדמה גם כי הטיפול בקשר בין האם לבת שנבנה בצל המחלה אינו מעמיק מספיק ופרטים רבים בסרט נותרים עמומים.על התסריט הדל למדי, מפצה המשחק המצוין של שתי השחקניות. על שירה האס אין צורך להרחיב. היא הצטלמה לסרט עוד לפני שהפכה לכוכבת בינלאומית שמועמדת לאמי ולגלובוס הזהב בזכות תפקידה בסדרה "המורדת", ומוכיחה פעם נוספת בפניה העדינות והשבריריות את יכולתה להציג סבל אנושי באופן ייחודי על המסך. השחקנית האלמונית אלונה איב בתפקיד אמה מצליחה להתעלות עליה ולהתגבר על מכשלות התסריט בהצגת דמות מורכבת שמעוררת הזדהות. הופעות אלו לא מספיקות להפוך את "אסיה" ליותר מדרמה רגישה וקטנה שאינה מעליבה את האינטליגנציה של הצופה, אך גם לא מותירה חותם עמוק.